זהר

כז) חיות קטנות אלין אתוון דאדנ״י עם גדולות אלין אתוון דיקו״ק. דאינון מרכבות דקב״ה ושכינתיה אתו כלהו חבריא לנשקא ליה פרח ולא חזו ליה ולא מידי.

פירוש מעלות הסולם

כז) חיות קטנות אלין וכו׳: חיות קטנות הן ד׳ אותיות של שם אדנ״י, עם גדולות, הן ד׳ אותיות של שם הוי״ה. שהן המרכבות של הקב״ה ושכינתו, היינו מרכבות של ז״א ומלכות, כי ד׳ אותיות הוי״ה, ה״ס ד׳ החיות: אריה, שור, נשר אדם, והן מרכבת ז״א. וד׳ החיות של מרכבת המלכות הן סוד שנא״ן, ג׳ אותיות ש', נ', א׳ מן שנאן רומזות על ג׳ החיות ש'ור נ'שר א׳ריה, ונון הסופית של שנאן רומזת על פני אדם הכלול שם, (ענין ב׳ מרכבות אלו מפורש בזהר בראשית א׳ מן אות פ״ב, עיי״ש בפירוש הסולם מאמר תדשא הארץ דשא). באו כל החברים לנשק לו אל הנער בנו של רב המנונא סבא פרח, ולא ראו אותו ולא כלום.
ביאור הדברים: יש ג׳ מיני ג״ר: ג״ר דנשמה, הנמשכים ומאירים בימות החול. וג״ר דחיה הנמשכים ומאירים ביום השבת. וג״ר דיחידה, העתידים להאיר בגמר התיקון בביאת המשיח בב״א, ונודע שבכל ג״ר של מדרגה תחתונה, מלובשים בתוכן ו״ק של המדרגה העליונה, הסמוכה לה, כי בג״ר דנשמה מלובשים ו״ק דאור החיה, ובג״ר דאור החיה, מלובשים ו״ק דאור היחידה. וכל בחי׳ ג״ר נקראת בשם סבא או סבין מחמת שמאיר בהם אור החכמה, הנקרא זקן בסוד שאמרו חז״ל (קידושין לב.) זקן זה שקנה חכמה. וכל מדרגת ו״ק נקראת בשם נער או עולימא. וזה אמרו לעיל (באות ד') חד עולימא הוה מזנב אבתרייהו, של הסבין, שהם היו במדרגת ג״ר דאור החיה, והעולימא היה מדרגת ו"ק דיחידה, ושאלו את ר״ש והחברים, אשכחתון חד עולימא דאיהו באורחא וכו׳, כלומר שרצו לדעת אם כבר זכו אל מדרגת החיה בשלימותה, עם האור של הו״ק דיחידה ג״כ. שה״ס העולימא. ור״ש ענה להם, (לעיל אות ה׳) אערענא במשריין סגיאין וכו׳ עד נ׳ אתוון דק״ש. היינו שהם עסוקים בהתעוררות זו השייכת להמשכת המוחין הגדולים האלה, וכבר קרו ק״ש, וגמרו את תיקון הו״ק דחיה, כנודע שסדר המשכת המוחין הוא מתחיל מק״ש, שמזווג או״א הנעשה באמירת שמע ישראל, משיגים זו״ן ו"ק דג״ר של המדרגה הנמשכת.
וז״ש (באות ח׳) א״ל ולחבריא הוה לכו וכו׳ היינו שעוררם להמשיך להם המוחין דג״ר להשלים הזווג דפב״פ שנעשה בעת תפילת שמונה עשרה, בברכת שים שלום, ובכל ג׳ הבחינות שבמלכות נוקבא דז״א הנקראת תפלה, והוא לעורר התחלת התקון של בחי׳ הג׳ הנקראת אחרית הימים, ותפלה לעני, ונקראת עקב שבשבילה אמרו חז״ל אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק מלעורר התחלת תקונה, וכשהשלימו להמשיך המוחין בשלימותם וזכו לג״ר דחיה, בדרך הקדושה שהיא ממטה למעלה, אז התעורר העולימא בנו של רב המנונא סבא, להאיר להם את אורח הצדיקים, באור היחידה העתיד להאיר בשלימותו בגמר התקון אחר ביאת המשיח, ובשתא אלפי שני ישנם יחידי סגולה כר״ש והחברים שלו שמשיגים אותו בשלימותו בשעת הזווג, ותיכף אחר הזווג מסתלק ומשאיר הארת ו״ק דיחידה, וזה אמרו (באות י״א) אדהכי הא עולימא דקא אזדמן לגבייהו מחמר אחר בעירן שהם סוד הכחות שנותנת נשמת רב המנונא סבא ובנו אל הצדיקים להשיג המדרגות הגדולות של חיה ויחידה, ומקודם שמשיגים מדרגתו לא הכירו אותו, ושאלו אותו מאן אנת וכו׳, ואחר שהשיגו אותו אדכר רבי אלעזר וכו׳, וחזר העולימא וביאר להם ההפרש בין התקונים, הנעשים מעבודת הצדיקים לפני גמר התקון, בסוד הלבושים של צמצום ב׳ מעליית המלכות לבינה הנקראים קשוטי כלה והלכות פסוקות, דאינון בתולות אחריה רעותיה דשכינתא, אבל לית בהון דקטיל לחויא, בסוד בלע המות לנצח. ובין האורות שיתגלו בגמר התקון, שתתגלה נשמת משה, ויקוים הכתוב סוס ורוכבו רמה בים, ע״י גילוי כל שמותיו הקדושים, ותתבטל שיתוף המלכות בבינה. ויחד עם נשמת משה יתגלו ב׳ המשיחין משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ויחזרו ב׳ המלכיות להיות אחד בכל השלמות ויגאלו את ישראל ועל עת ההיא נאמר (יחזקאל ל״ז) קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה וגו' ולקח עץ אחד וכתב עליו ליוסף וגו׳ וקרב אותם אחד אל אחד וגו' והיו לאחדים בידך וגו' ולא יחצו עוד לשתי ממלכות (עוד).
וזה שאמר (באות כ״ג) בההוא זמנא וכו׳ שליט חויא קדישא וכו׳, (ובאות כ״ה) ובההוא זמנא וכו׳ שם אניות יהלכון לויתן זה יצרת לשחק בו וכו׳. לויתן ובת זוגו שורשם גבוה מאד, (חולין סז: תניא ר׳ יוסי בן דורמסקית אומר לויתן דג טהור הוא) כי הים ה״ס מלכות מבחינת חכמה, והחשוב מכל הבריות שבים הוא הלויתן, הרי שהוא כולל כל כללות החכמה שבים, אמנם אינו נמשך מחכמה דימין עצמה, אלא מן בינה שחזרה לחכמה, בסוד קו השמאל שבבינה הנקרא נקודת שורוק, ולכן כתוב עליהם, ויברא אלקים את התנינים הגדולים, כי בינה נקראת בריאה. אמנם לא נקבע מקומו בים עצמו, שהוא מלכות דאצילות, אלא מקום הוכן בעולם הבריאה שמחוץ לאצילות, למטה מן מלכות דאצילות, וז״ש (באות כ״ה) לויתן לעילא דא צדיק, דאיהו כדג קטן על כיף ימא. ועל הזווג הגדול שלעתיד, נאמר לויתן שה״ס היסוד, זה יצרת לשחק בו ה״ס הזווג כמ״ש והנה יצחק מצחק.
ואין להקשות אם הלויתן ובת זוגו הם ממדרגות הקדושה למה נהרגו, (ב״ב עד: זהר ח״ב ל״ד סוף ע״ב) כי הנקבה נהרגה מיד, ואח״כ נהרג הזכר, כמ״ש והרג את התנין אשר בים. התשובה היא, הריגה זו פירושה ביטול מדרגתם ושיבתם לאצילות, כי בגמר התקון יתבטלו כל ג׳ עולמות בי״ע וישובו לאצילות.
וכן יתורץ אם היה הכרח להרגה, כדי שלא תחרב העולם, למה ברא אותה הקב״ה מלכתחילה. אלא הריגה זו אינה, רק מבחינת ששמשה ללויתן, אבל לא נתבטלה לגמרי, כי מלחה לצדיקים לעתיד לבא, ונשמות הצדיקים נזונות ממנה.