זהר

כז) ובגין דא, כד ישראל בעאן בעותין למלכא, אמרין לה, אנה הלך דודך. דאתמר ביה, ברח דודי. אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, בכמה בקשות דצלותין ובעותין. דבגינך איהו נחית עלן. דלא זז מננא, אלא בגין דלא נהגנא יקרא בך.

פירוש מעלות הסולם

כז) ובגין דא כד וכו': ומשום זה שאי אפשר לבוא אל המלך אלא על ידה, כשישראל מבקשים בקשות אל המלך הם אומרים לה אל השכינה אנה הלך דודך, שנאמר בו ברח דודי, אנה פנה דודך ונבקשנו עמך, בכמה בקשות של תפלות ובקשות, כי בשבילך הוא יורד ושורה עלינו. ולא זז מאתנו, כלומר שלא נסתלק מאתנו, אלא משום שלא נהגנו כבוד בך.