זהר

כו) ותוצא הארץ דשא. אימתי, כד שמא אתנטע. וכדין אוירא נפיק, ונצוצא אזדמן. חד גולגלתא אתפשט בסטרוי, טלא מלי עלה, דתרי גווני.

פירוש הסולם

כו) ותוצא הארץ דשא: מתי נעשה זה, הוא, כאשר השם, שהוא הנוקבא, ניטעה. דהיינו אחר שנבנה הנוקבא מבחינת מחזה ולמטה, שאז מה דהוית יבשה, וכו', כנ"ל (אות י"ט בהסולם) וכה יצא מאבא ואמא, אויר, שהוא אור חסדים מאבא וניצוץ, שהוא אור הגבורות מאמא וכשנתחברו האויר והניצוץ יחדיו נתפשט מהם גלגלתא אחת, שהוא כתר דז"א בצדדיו, דהיינו ד' צדדים חו"ב, וחו"ג דדעת, והם בחינת או"א עלאין שבראש ז"א, והם סוד ם דצלם. עליה על הגלגלתא, היא נמלאה טל מב' גוונים דהיינו לבן ואדום, בסו"ה טל אורות טלך, שהם אור חסד ואור גבורה. וזהו תקון הראשון מז' תקוני גלגלתא דז"א.