זהר

כו) תו אית בהאי קרא, ובת כהן כי תהיה לאיש זר. עלובתא איהי נשמתא קדישא, כי תהיה לאיש זר, דקא אתמשכת, על גיורא דאתגייר, ופרחת עליה מג"ע בארח סתים, על בניינא דאתבני מערלה מסאבא, דא הות לאיש זר.

פירוש הסולם

כו) תו אית בהאי וכו': עוד יש במקרא הזה, ובת כהן כי תהיה לאיש זר. נכלמת היא הנשמה הקדושה, כי תהיה לאיש זר, דהיינו שנמשכת על גר שנתגייר, ופורחת עליו מג"ע בדרך סתום, על בנין, דהיינו גוף, שנבנה מערלה הטמאה, כי אבותיו לא נמולו. זה הוא לאיש זר.