תוכן

כו) והענין: כי הלא כאשר היה נמשך בו החסד, אז היה נדחה הדין, ואז היה נשאר החסד שקוע במקומו של הדין ההוא, ובאתרהא שקיע חסד. והנה האמת כן הוא כמו שהקדמנו, כי אם היה אדם ממתין מלהזדווג עד ליל שבת, אז היה הכל כתיקונו, אך עתה שנזדווג ביום ו', והקדים זווג העליון ביום ו', והענין, כי כשחטא אדם, גרם קלקול בכל העולמות, ולכן על ידו נזדווגו למעלה בו ביום. אך אח"כ משם ואילך, בעבור החטא שחטא, לא היה עוד שום יכולת להחזיר פב"פ להזדווג, אפילו ביום שבת שלאחר ר"ה, אלא צריך להמתין עד ש"ע ואז זמן הזווג.