תוכן

כו) והענין, כי הנה יש ג' בחי' בזווג החיצון: הא' הוא התבונה עצמה, הנקרא ז' תחתונות דאימא. ב', הוא הרוחא דבגווה המעלה מ"ן. ג', הם המ"ן עצמן. ויש שם ס"ג בתבונה [עם י' אותיות הרי ע"ג] ופנימיותו הוא שם א"ל שבשם ס"ג, וחיצוניותו הוא שארית הס"ג, כשתסיר כללות ג' יודין וא', שהם [ד' אותיות גימטריא] א"ל, ישאח ס"ט, [ועם הכולל הרי ע'] ומשם תקבל הנוקבא, בחי' מוחין דאלהים שבה דיניקה, וזהו הארת נה"י דתבונה לנוקבא. ועוד מקבלת המוחין מן שם ב"ן דחיצוניות, ומהמ"ן דחיצוניות, והענין, כי שם ב"ן הזה, הוא שם ב"ן עצמו, ואח"כ תעשהו ציורים כמו שנבאר, ותקח ג' ווין שבו עם הב"ן הנזכר, הרי ע', וזהו רוחא דשדי בגווה, והוא ב"ן ימ"ן, כי נמשך אליה בביאה ראשונה מן הזכר עצמו ע"י זווג, ואע"פ שהוא בן, כבר נתבאר כי הגבורות שניתנין בסוד זווג, הם זכרים ולא נקבות, ולכן נקרא בן ולא בת, ונקרא רוחא קדמאה דשדי בגווה, כי הוא מהבירור שהוברר מהמלכים, לצורך עצמה של מלכות, ביסוד שלה בבחינת זווג כנזכר, ונקרא נפשה עצמה. וכיון שנמשך מהבירור, והוא שרש המובחר מכל חלקי בירורי המלכים של בחינת מלכות עצמה, שהיא המלך השביעי, לכן שארית הבירורים מחלק המלך הנזכר הז', שעדין לא הובררו, יען אינם חלקי המלכות דאצילות עצמה, אלא הם בחינת הנשמות והמלאכים וכל הנבראים, כי לא הובררו רק הבחינה של הי"ס שבכל עולם מאבי"ע, אך כל שאר הנבראים עדיין לא הובררו, והם נבררין מדרגה אחר מדרגה, עד שיושלמו, ואז יבא המשיח בע"ה, ולהיות כי שם ב"ן שבמלכות, הוא נקרא נפש שלה עצמה, ודאי שהוא גדול מכולם, כי הוא אצילות עצמו מלך השביעי, ולכן כל המ"ן של מלך הז', אינם נתקנים אלא ע"י שם ב"ן הזה שהוברר מהם, והרי הבנת מהו ב"ן, ומזו מ"ן, ונמצא כי שם ב"ן קיים לעולם שם, כי הוא עצמות המלכות נפש שלה, אך המ"ן מתחדשים בכל זווג וזווג ומתבררין, ואין מ"ן של זווג זה הם עצמן של זווג השני, והבן זה מאד.