תוכן

כו) דע והבן, כי ז"א היו בו בימי המלכים ו"ק, ובתוכם מוחין דנפש דנה"י, כשעלה קודם התיקון. ואחר כך נשברו, ונפרדו האורות והנה"י למעלה, וו"ק למטה בבריאה. ובתיקון, נתעברו עיבור אחד, והיו מתבררין מעט מעט הכלים של ו"ק, שהיו כולם בתוך בטן דאימא, וכל בחי' הכלים המתבררין לטובה, היה נכנס בהם המוחין שהם הנפש. ומה שנתברר ונעשה קליפה, נשאר בחי' דם הלידה, ויצא גם הוא לחוץ עם מה שנתברר לטובה, שהוא הולד בעצמה, שלא נתברר עם הכלים, ונשארו מעורבים טוב ורע, נשארו בבטן אימא כשנולד הולד, הוא, לפי שנגמר בבחי' הכלים הצריכים לבחי' כלי הנפש. מוחין דיניקה בנה"י האמצעים בעת הלידה, כנודע כי מן הלידה מתחלת זמן היניקה, ואז מתבררים הכלים שהם בחי' הכח ויונקים בסוד החלב ובתוכם הרוחניות של הכח, שהם המוחין דיניקה, ונגמרים עד הגדלות, ואז חוזר הגדלות שהם נשמה, נה"י דאבא ונה"י דאימא, ואז צריך בירור אל האורות לבדם, דמוחין דיניקה העולים למעלה, ויוצאין המוחין דגדלות בנה"י הפנימים ונכנסים בשבעה שנים, שיש מן שנת הי"ג עד שנת עשרים. והרי כי למוחין ראשונים כבר הקדים להם עיבור אחד של קודם התיקון כנזכר, ואלו עצמם הם שנשארו בו בעיבור ראשון שלאחר התיקון, והבן זה מאד. ואז בזמן עיבור א' בסופו, בעת הלידה, יוצאין מוחין שניים דרוח, ויען אין נכנסים אלא ע"י היניקה, נקרא מוחין דיניקה, אבל ודאי שקדם להם עיבור הנזכר. ואחר כך למוחין שלישים דגדלות, היה עיבור שלישי, אך בערך התיקון אינו אלא עיבור שני והבן זה מאד.