תוכן

כו) ​ועתה נבאר מה שיעדנו לעיל, בענין המאמר של פרשת תצוה, במש"ה, יהי שם ה' מבורך כו', כי הנה בי' ימי תשובה נגמרת מלאכת הנסירה, אשר התחלתה היא, מן האחוריים דכתר דז"א, וניתנין בכתר דנוקבא. ובחי' זו של נסירת הכתר, נעשית ביום א' של ר"ה. וביום הזה, כל הדינין שבכתר הזכר, ניתנין בכתר הנקבה. וז"ס יהי שם ה' מבורך, שהיא המלכות הנקראת שם ה', יהי מבורך, מ"ב ברישיה, כנודע כי שם בן מ"ב, הוא בראש, כנזכר בספר התיקונים תיקון ע'. והוא ענין הדינין, הניתנין ברישא דנוקבא ביום הזה, הנקרא שם בן מ"ב שהוא גבורה כנודע. אמנם סיפיה רך, כי כשנשלמת לקחת אותם הדינין הננסרין מן הזכר כולם, אין בה עוד מה ליתן, והיתה בנוקבא דתקיפי חילהא בקדמיתא, כל זמן שלוקחת דינין מן הזכר, וכשהשלימה לפעול את הדינין שקבלה ממנו, אין בה עוד מה ליתן, וחליש חילהא, והרי רך. אבל הזכר אינו כן, כי הוא אינו צריך לזולתו, וכל מה שהולך מתגבר והולך, ואדרבה רישיה רך, וסיפיה קשה.