זהר

כו) ואי תימא דקודשא בריך הוא עביד דינא בבר נש בלא דינא, הא אתמר, דכד דינא שריא עליה דבר נש, כד איהו זכאה, בגין רחימותא דקב"ה ביה איהי, כמה דאתמר, דהא קב"ה רחים עליה ברחימו, לקרבא ליה לגביה, מתבר גופא, בגין לשלטאה נשמתא, וכדין אתקריב בר נש לגביה ברחימו, כדקא יאות. ונשמתא שלטא, וגופא אתחלש.

פירוש הסולם

כו) ואי תימא וכו': ואם תאמר, שהקב"ה עושה דין באדם בלי משפט, הרי למדנו, כשהדין שורה על האדם, והוא צדיק, הוא, משום אהבת הקב"ה אליו. כמו שלמדנו, כאשר הקב"ה מרחם על האדם באהבה, לקרבהו אליו, משבר הגוף בשביל להשליט את הנשמה, ואז מתקרב האדם אליו באהבה כראוי, והנשמה שולטת באדם, והגוף נחלש.