תוכן

כו) ובהיות כי בעונות הנחש היה ערום, הנברא בערב שבת בלי גוף, (שם ג' ח"י) וסרסו דלא יטשטש עלמא וכו', ובהיות שזכו האדם ואשתו לזווג עליון מצד הטוב, ומצא עזר, ונסרה לו הקב"ה, מה שהיתה אחור בתרדמה הביאה פב"פ. ואז היו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין, להרחיק צד הרע. ואז נתהווה להם סמא"ל מצד הרע ליגע למעלה כזו, ונתקנא, ולבסוף מה שהיה לו הוסר ממנו ונשאר קרח. ואז מי שהיה ערום בלי גול"ם, נתלבש בו סמא"ל. והסוד רוכב על גמ"ל, על גל"ם. ונגלם בנחש, והיא היא חוה ראשונה קליפת חוה. והיא הנקראת לילית זוגת סמא"ל, והטיל בה זוהמא בהזדווגו עמה, ובראות זה הזווג מצד הרע, נתפתו אדם ואשתו אחריו, ועבר על מאמר בוראו ועשה הזווג בחול, ולא הבדיל בין קדש לחול, וערב טוב עם הרע, ולא המתין לשבת העליון שאין בו לא שטן ולא פגע רע. וזהו מה שצוהו השי"ת (בראשית ב' ט"ז) מכל עץ הגן אכול תאכל, מצד המלאכים הטובים שאין בהם צד רע, ומעץ הדעת שהוא סמא"ל וזוגתו לא תאכל ממנו. ונרמז מה שאמרנו בענין הזווג הנקרא דעת. וזהו מעץ הדעת, ר"ל דעת שיש בו טוב ורע לא תאכל ממנו, שהוא אילנא דמותא. ובעונות נתפתה אחריו ונזדווג, ומהמחשבה רעה יצא קין עובד אדמה, והבן. ומצד זה הזווג הרע, (שם ג' ז') נפקחו עיניהם וידעו כי ערומים הם. ואלו הם זולת מה שהיו העינים העליונים מצד י"ה שבחי"ה, והיו סתומים אלו העינים התחתונים. מצד ו"ה של חו"ה, שהם העינים המשוטטים בכל הארץ לעשות דין, היו מקדם סתומים, ועכשיו נפקחו וידעו כי ערומים הם האדם ואשתו, וראה את ערותה והיא ראתה את ערותו, ואז יתבוששו והוצרכו למלבוש, ובא להם השפע והאורה בעד מסך. כי עד שם מקודם היה יכולת בהם להשיג בלי לבוש, ולא נכתב סמ"ך, עד (שם ב' כ"א) ויסגור בשר תחתנה ואז (שם ג' ז') ויעשו להם חגורת מעלה תאנה, טוב ורע, כי יש אומרים תאנה היתה, והבן כי זהו המסך. ואכלה פגה, ויתחבאו ונסתרו בתוך העלים, והבדילו ביניהם לבין הקדושה, ואז שמעו קול בוראם (שם ג' ח') מתהלך בגן לרוח היום, וזהו הקול שאמר: מ"ת הל"ך, כי נגרש מעדן ונדבק במות, עד שיבא רוח היום הידוע, רוחו של משיח, ואז יכופר עון.