זהר

כו) מ"ט חמש שנין, אלא ת"ח, רזא דמלתא הכי הוא, באינון יומין עילאין, איהו אחיד בחמשאה, דהכי הוא מתתא לעילא. אבל באינון תרין דעליה, דאחדין בהו אבהתוי, לא הוה ליה רשותא לבטלא מידי, ועד חולקיה באינון בטל גזירה, ולא יתיר.

פירוש הסולם

כו) מ"ט חמש שנין וכו': שואל, מהו הטעם שהסיר חמש שנים משבע שני הרעב. שיוסף אמר ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר. ותכף כשבא יעקב למצרים כלה הרעב (עי' בפירוש רש"י בראשית מ"ז י"ט), ומשיב, אלא בוא וראה, סוד הדבר כך הוא, באלו ימים העליונים חג"ת נהי"מ, יעקב אחוז בספירה החמישית מהם, שהיא תפארת, שכן היא חמישית כשמתחילים לספור ממטה למעלה, דהיינו מן המלכות ולמעלה. אבל באלו ב' ימים שעל התפארת, שהם חסד וגבורה, שאחוזים בהם אבותיו, שאברהם אחוז בחסד, ויצחק אחוז בגבורה. לא היה לו רשות לבטל משהו, את הפגם שפגמו בניו בהם, לפיכך עד חלקו, דהיינו בחמש ספירות שעד ת"ת, בטל גזירת הרעב, ולא יותר, כי ב' ספירות חו"ג הם למעלה מחלקו, ואין לו רשות עליהן.