זהר

כו) עוד אשגח ותקיל וצריף, למיקם על ברירא דמלה, דההוא אתר, ולא הוה ידע, ולא יכיל למיקם עלה, לאתדבקא. כיון דחמא תוקפא דהאי אתר, ולא יכיל למיקם עליה, מיד ויבאו עד חרן וישבו שם.

פירוש הסולם

כו) עוד אשגח ותקיל וצריף למיקם על ברירא דמלה דההוא אתר: עוד הסתכל ושקל וברר, לעמוד באופן ברור על אותו המקום, ולא הוה ידע, ולא יכיל למיקם עלה לאתדבקא, ולא היה יודע, ולא היה יכול לעמוד עליה כדי להדבק בה. פירוש, שנתכפלו עליו הדינין, כי עד עתה היו רק בחינת הדינין מכח הארת השמאל, שלא היה יכול להתדבק בהארתו, להיותו אש שורף מכח חסרון חסדים כנ"ל. ועתה אחר שהמנעולא עלתה לבינה ומיעטה את קו השמאל לבחינת ו"ק, ומטרם שנעשה הזווג להמשכת חסדים, נמצא שמלבד ששלטו עוד עליו דינין הקודמים מהארת השמאל, שמשום זה, ולא יכיל למיקם עלה לאתדבקא, נתוספו עליו עתה הדינין של ביטול הג"ר, ולא הוה ידע. ונמצאו עתה הדינין כפולים. כיון דחמא תוקפא דהאי אתר, כיון שראה תוקף הדינין של מקום הזה, דהיינו ביטול הג"ר, ולא יכיל למיקם עלה, וגם לא יכול לעמוד עליו להדבק בו, מחמת שגם הדינין דהארת השמאל נשארו בשליטתם, שהם אש שורף, מיד, ​ויבואו עד חרן וישבו שם, ופירוש, השם חרן יורה חרון אף, על מה שנתכפלו עליו הדינין, ומשמיענו הכתוב, כי מלבד שלא בא לארץ כנען, שה"ס ארץ מוציאה פירות, הרומז על המקום שמחזה ולמטה של הנוקבא, הוא בא למקום חרן דהיינו לחרון אף, כי נתכפלו עליו הדינין כנ"ל. וישבו שם.