פירוש הסולם
כו)
האי אית ליה וכו': זו, ה
ה', יש לה חמש מרכבות, היוצאות מתוך אותו האור של הנר, כשעולה למקומה ונאספת, אחר שעשתה מדה.
פירוש. גם ה
ה' יש לה קטנות דעיבור יניקה. שהם ו"ק בלי ראש, ואח"כ גדלות דמוחין. שלעת גדלות, המלכות יורדת מבינה למקומה, וג' כלים הנפולים אח"פ חוזרים למדרגה. ומשגת ג"ר
(כנ"ל אות י"ט בהסולם) וז"ש,
האי, דהיינו ה
ה', אית ליה חמש רתיכין, כי ה' ספירות תנהי"מ שבה, שהם מחזה שלה ולמטה, נעשו לעת גדלות ה' מרכבות. וז"ש,
דנפקי מגו ההוא נהירו דבוצינא כד סלקא לאתרה, היינו, שה' המרכבות יוצאות, אחר שאור הנר, דהיינו אור הבינה, חוזר למקומו, דהיינו אחר שהמלכות והצמצום יורדים מן הבינה, והבינה ותו"מ שנפלו, חוזרים ומתחברים למדרגתם, שה"ס תנהי"מ שמחזה שלה ולמטה, שהם נעשו אז ה' מרכבות או ה' סומכים, כי רק בהם מתגלה הארת החכמה.
ואתכנישת, שנאספת למדרגתה לג"ר,
לבתר דעבדת משחתא, אחר שהבינה העלתה אליה המלכות ונתצמצמה על ידה, ועשתה בעצמה מדת הקטנות כי משחתא רומז על מדת הקטנות
(כנ"ל אות י"ח). וצריכים לדעת, שאע"פ שהמלכות עלתה למתחת החכמה דא"א, והוציאה הבינה ותו"מ לחוץ מראש דא"א, למדרגת ו"ק בלי ראש, הנה אין זה פוגם כלל את הג"ר דבינה, שה"ס או"א עלאין המלבישים לחג"ת דא"א עד החזה, משום שהם בסוד כי חפץ חסד הוא
(כנ"ל בפתיחה לפירוש הסולם אות מ"ג ע"ש). אלא רק לז"ת דבינה, שה"ס ישסו"ת, המלבישים מחזה ולמטה דא"א, הנה המלכות שבחזה דא"א, והצמצום שלה פוגמתם ומסלקת הג"ר שלהם. וז"ס שאו"א נקראים
י' דהויה, שרומזת שיש בהם עשר ספירות שלמות, וישסו"ת נקראים
ה' דהויה, מב' טעמים, א) משום שהיא קבלה לתוכה את המלכות הנקראת
ה' אחרונה דהויה, לפיכך נצטיירו גם ישסו"ת בצורת
ה' כמוה. ב) היא משום שהיא מלבשת רק למחזה ולמטה דאו"א, שאין שם אלא
ה' ספירות תנהי"ם. וע"כ נקראת
ה'. אמנם אין הכוונה ש
ה' דהויה מלבשת תנהי"מ דאו"א עצמם, אלא הכוונה היא לתנהי"מ דישסו"ת הב' דאו"א, הנק' ט' סומכים. אלא משום שגם ט' הסומכים הם מאו"א, אנו מכנים אותן תנהי"מ דאו"א.
