זהר

כו) ובכל נימא ונימא, אית מבוע דנפק ממוחא סתימאה, ונהיר ונגיד בההוא נימא, לנימין דזעיר אנפין. ומהאי מתקן מוחיה. וכדין, נגיד ההוא מוחא, לתלתין ותרין שבילין.

פירוש הסולם

כו) ובכל נימא ונימא וכו׳: ובכל נימא ונימא יש מבוע היוצא ממוחא סתימאה. שהוא ראש הג׳ דא״א, ומאיר ונמשך מנימין האלו לנימין דז״א, ומאלו מתתקן מוחו של ז״א. כלומר שמקבל ג״ר. ואז נמשך מוח ז״א לל״ב שבילי החכמה.
פירוש. עצם השערות, דהיינו בחינת הכלים, נמשכות מקרומא דאוירא (כנ״ל באות כ״ד) אמנם האור שבהם מקבלים ממו״ס, שבהיותו מוקף וסתום בקרומא דאוירא ההוא כנ״ל, הנה בעת גדלות שהקרום מזדכך (כנ״ל בספרא דצניעותא אות ו׳) בוקע אור חכמה סתימא דרך הקדומא דאוירא וממלא השערות מאורו. ומהם נמשך ג״ר לז״א דרך שערותיו, וז״ש ומהאי מתקן מוחיה וכו׳.