זהר

כו) אמר ר' יהודה, והא כתיב כי בשמחה תצאו, ודא היא כ"י, כיון דאמר תצאו, מן גלותא הוא, ואקרי שמחה. א"ל, ודאי הכי הוא, דכל זמנא דאיהי בגלותא ושכיבת לעפרא, לא אקרי שמחה, עד דקב"ה ייתי לגבה, ויוקים לה מעפרא, ויימא התנערי מעפר וגו'. קומי אורי וגו'. ויתחברון כחדא, כדין חדוותא אקרי. חדוותא דכלא, וכדין בשמחה תצאו ודאי. כדין כמה חיילין יפקון לקבלא דמטרוניתא, לחדוותא דהלולא דמלכא, כד"א ההרים והגבעות יפצחו וגו' וכתיב כי הלך לפניכם יי' ומאספכם וגו'.

פירוש הסולם

כו) א"ר יהודה והא וכו': אר"י, והרי כתוב, ​כי בשמחה תצאו, שזו היא כנסת ישראל, וכיון שאמר תצאו, הרי מן גלות היא, ונקראת שמחה, הרי שגם בגלות היא נקראת שמחה. אמר לו, ודאי כך הוא. שבכל זמן שהיא בגלות ושוכבת לעפר, אינה נקראת שמחה, עד שהקב"ה יבא אליה ויקים אותה מן העפר, ויאמר, התנערי מעפר וגו'. קומי אורי וגו' ויתחברו יחד, אז היא נקראת שמחה. שהיא שמחת הכל, ואז בשמחה תצאו ודאי. אז כמה צבאות יצאו לקבל את המטרוניתא לשמחה של סעודת המלך, כש"א ​ההרים והגבעות יפצחו וגו'. וכתוב, כי הלך לפניכם ה' ומאספכם וגו'.