כה) ואמנם ביאור משנה זו. הענין הוא, כי הנה ב' קבין הם, א' טוב, והוא סוד ג' מלויין דע"ב ס"ג מ"ה הנ"ל, שהם י"ט ל"ז מ"ו, גימטריא ק"ב, והוא מבחי' פנים, שמקבלת בעת הזווג פב"פ. וזהו הקב שהאשה רוצה בה מט' ופרישות, כי האשה היא השם הד' שהוא ב"ן שהוא במלכות הנקרא חלה כנ"ל, ומקבלת ג' מלויין הנ"ל, הנקרא קב טהור.
כה) ב' קבין הם, א' טוב וה"ס ג' מילוים ע"ב ס"ג מ"ה וכו', והוא מבחינת פנים שמקבלת בעת הזווג פב"פ. כבר נתבאר בדיבור הסמוך, שג' מילוים אלו, שהם ע"ב ס"ג מ"ה, הם שלימות דכל הנרנח"י. כי מילוי דמ"ה, הוא עביות דבחי"א, והוא בחינת נפש רוח. ועביות דס"ג, שהוא בחינת הל"ז ניצוצין, הם בחינת נשמה. ועביות דע"ב, שהם מ"ו ניצוצין, הוא בחינת חיה ויחידה. וכיון שכל אלו באו בסוד תיקון קוין, שפירושו עלית ה"ת לעינים והתכללות המלכות בכל ספירה וספירה בסוד קו שמאל, שע"י הזווג קונים קו אמצעי כנ"ל. ע"כ נתקנו בזה בסוד ק"ב טוב בלי שום סיגים כנ"ל, כי אבא הוריד ל"ב המלכיות דה"ת דמדת הדין, והשאיר שם רפ"ח ניצוצין נקיים לגמרי בסוד קו ימין. ועביות שבו, דהיינו המילואים דהוי'ה שעליהם נעשה הזווג, נתקנו בסוד האודם של אמא, שפירושו הארת ה"ג שלה, לבחינת קו שמאל. שבאופן זה הם מוכשרים להוציא ג"ר בעת הזווג, שכולו טוב בלי שום סיגים כלל. וז"ש שקב הא' הוא טוב, והוא בחינת פנים, שהנוקבא מקבלת בעת הזווג דהיינו כמבואר, שע"י תיקון הקוין דאבא ואמא, נתקנו ג' מילויים דז"א, שיוכשרו להוציא ג"ר בעת הזוג בסוד פנים בפנים, בעת הגדלות של זו"ן.
הקב שהאשה רוצה בה מט' ופרישות וכו', במלכות הנקרא חלה. צריך שתזכור כאן כל המתבאר לעיל בנשמת אדם הראשון, שנקרא חלתו של עולם (בדף תרפ"ג אות צ"ג ובאו"פ שם [מד"ה ותשכיל] בכל ההמשך). שנתבאר שם שכל ה"פ אצילות, הם בערך ה"פ נקודים, רק בחי' התפשטות של נרנח"י דכתרים, בחוסר ט"ס תחתונות, דהיינו רק בחינת נפש ע"ש. הרי שערך ה"פ אצילות הוא חלק עשירי כלפי הנקודים, כי חסר כאן ט"ס התחתונות. וז"ס קב אחד שהאשה רוצה בה יותר מתשעה קבין של הנקודים. כי בט' קבין דנקודים לא היתה יכולה לעמוד בהם, והאורות נסתלקו מהכלים, משום שלא היה בהם תיקון קוין בסוד השיתוף של מדת הרחמים בדין. וע"כ נקראו תשעה קבין ופרישות, כי האורות נפרשו ממנה, מחמת הגילוי דה"ת דמדת הדין דצמצום א', כנ"ל. אבל בקב האחד הטוב שנתקן באצילות בשיתוף דמדת הרחמים בדין עם תיקון קוין, יש בה בחינות תפלות שפירושה דבקות, כי האורות ראוים להתקיים בהם, והבן.