זהר

כה) ווי לעלמא, דלא ידעין בני נשא לאסתמרא, דקא משכין משיכו בהדי יצר הרע, דאיהו איש זר, והאי בת כהן פרחת לתתא, ואשכחת בניינא באישזר. ובגין דאיהו רעותא דמרה, עאלת תמן ואתכפיאת, ולא יכילת לשלטאה, ולא אשתלימת בהאי עלמא. כד נפקת מניה, היא בתרומת הקדשים לא תאכל, כשאר כל נשמתין, דאשתלימו בהאי עלמא.

פירוש הסולם

כה) ווי לעלמא דלא וכו': אוי לעולם, שבני אדם אינם יודעים להשמר, שהם מושכים המשכת, הנשמה לתוך גוף בעת זווגם, עם היצר הרע, שהוא איש זר, ובת כהן ההיא שהיא הנשמה פרחת למטה ומוצאת בנין, דהיינו גוף, באיש זר. ומשום שזה רצון אדונה, נכנסת שמה ונכנעת, ואינה יכולה לשלוט, ואינה נשלמת בעולם הזה כשיוצאת ממנו, היא בתרומת הקדשים לא תאכל, כשאר כל הנשמות שנשלמו בעולם הזה.