זהר

כה) ויקרבו ימי ישראל למות. רבי חזקיה אמר, חמא דא עקתא דגלותא, דהוה ערען לבנוהי, קריבא אנפשיה ודחיקת לממת, לא אשתאר חי, כד הוה נחית מדרגין, בדיל חוביהון דישראל, לא נחית עמהון בגלותא, זכאה חולקהון, דאי לא נחית עמהון בגלותא, אשתארן ביני עממיא, ואת אמרת מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. ואין עונה: דא ישראל, באתי ואין איש: דא שכינה. הקצור קצרה ידי מפדות ואם אין בי כח להציל הן בגערתי אחריב ים אשים נהרות מדבר, קב"ה יהב חולקא לישראל, דלא ישלוט רברבנא אחרא בהון, נחתו לגלותא שכינתא עמהון והוא רחיק ממטרוניתא.

פירוש הסולם

כה) ​ויקרבו ימי ישראל למות: רבי חזקיה אמר, ראה צרה הזו של הגלות שתקרה לבניו, וקרבה לנפשו, ותקצר נפשו למות, והיינו שאומר ויקרבו ימי ישראל למות.והוא לא נשאר חי, כשירד ממדרגותיו בשביל חטאיהם של ישראל, ולא ירד ישראל שהוא ז"א, עמהם בגלות, כמו השכינה שירדה עמהם בגלות, ושואל, אשרי חלקם של ישראל, ואם לא ירד עמהם ז"א בגלות, היו נשארים בין העמים, ולא יכלו לצאת מהם. ואתה אומר, מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה. ואין עונה, זה ישראל, דהיינו ז"א, ​באתי ואין איש זה השכינה, הקצור קצרה וגו'. הרי שגם ז"א ירד עמהם בגלות. ומשיב, הקב"ה נתן חלק לישראל שלא ישלוט שר אחר בהם, וע"כ נמצא עמהם בגלות, וכן כשירדו לגלות, השכינה עמהם, אבל והוא, ז"א, רחוק מהשכינה. פירוש. שבאמת נמצא גם ז"א עם ישראל בגלות. וכן השכינה, אבל הוא רחוק מהשכינה ואין ביניהם זווג. וע"כ אמר מקודם שז"א לא ירד לגלות. וכמו כן מפרש הזהר בויקרא דף י"ח אות מ"ט ע"ש.