תוכן

כה) ​ופירוש הענין הוא, כי נודע הוא, שבהיות האדם ישן בלילה, נשמתו עולה, ושואבת לו חיים מלמעלה, כנזכר בפרקי ר"א. וכן הענין בז"א, כי בהיותו ישן, נשאר בו ההוא קיסטא דחיותא, כנזכר אצלנו בברכת המפיל חבלי, ונשמתו שנסתלקה למעלה, היתה מושכת לו חיים, מבחי' אותו החסד של אימא והיה מתפשט בו בכולו, ואז הדינין אשר באחוריו, היו נפרדים. וננסרין מאליהן, ונמשכין ונדבקין באחורי הנקבה. וז"ס מ"ש באדרת נשא דף קמ"ב ע"ב, על פסוק ויסגור בשר תחתינה, ובאתראה שקיע רחמי וחסד כו'. פי': כי בהיות הדינין ננסרין מאחוריו, אל אחורי הנקבה, היה, לסבת התפשטות בחי' החסד בתוכו, וכל מה שהיה מתפשט ויורד החסד, היו הדינין מסתלקין מאחוריו, ונשאר החסד והרחמים שקועים, במקום שהיו שם הדינין בתחלה. ועוד נרחיב ביאור בענין הנסירה, לקמן בדרוש של הנסירה, הננסרת בעשרת ימי תשובה. וגם בדרוש השופר וע"ש.