תוכן

כה) וז"ש ראוי להגיד בבקר חסדך, על אמונתך שאתה עושה בלילות, שאתה מחזיר נשמות לפגרים מתים. וזש"ה חדשים לבקרים, כי לא מלבד החסד שהוא עושה עם האדם, והחזיר לו הנשמה, אלא שמחדש אותה הנשמה, ומחזיר אותה קודם שיחזירנה לו. וז"ש מה שאתה מחדש אותה לבקרים, בכל בקר ובקר, יוכר כי רבה אמונתיך, שאתה מחזיר לו יותר ממה שהפקיד אצלך בידך. וזהו בידך אפקיד רוחי, כי הנפש נשארת בגוף בעודנו ישן. כי זהו ההפרש בין מיתה לשינה, כי במיתה יוצאה אף הנפש, ובשינה אין הנפש יוצאה, אלא מן הרוח ולמעלה. וז"ש בידך אפקיד רוחי, ואף שאני מחוייב לך, והיה ראוי שלא להחזירה לי לעה"ז בעל כרחה, כי אדרבה לטובתה הוא עושה, כאמור למעלה כי צדיק וישר הוא, ורוצה שתאכל משלה.