זהר

כה) מכאן, מאן דבעי למימר שקרא יטול יסודא דקשוט בקדמיתא, ולבתר יוקים ליה שקרא, דהא את ש את קשוט איהו, את קשוט דאבהתן דאתייחדו בה. ק ר אתוון דאתחזיאו על סטרא בישא אינון, ובגין לאתקיימא נטלי את ש בגווייהו הוי קשר. כיון דחמאת הכי נפקת מקמיה.

פירוש הסולם

כה) מכאן מאן דבעי וכו' : מכאן נשמע, שכל מי הרוצה לומר שקר, יקח בתחילתו יסוד אמת, ואחר כך יקיים לו השקר. כי אות ש', אות אמת היא, אות אמת שבה נתיחדו האבות, כי ג' הקוים שבש' רומזים על ג' אבות שהם חג"ת. וק' ר' הן אותיות הנראות על צד הרע, כי הסטרא אחרא היא קר, בלי חום שהיא חיות, מפני שהוא יונק מן המלכות בעת שהיא ימא דקאפו (כנ"ל בראשית א' דף מ"ז ד"ה ימא דקאפו) וכדי שיתקיימו, הן לוקחות אות ש' בתוכן, ונעשה, הצירוף, קשר, שהוא לשון חיזוק וקיום. כיון שהש' ראתה כן, יצאה מלפניו.
פירוש. כמ"ש לעיל, שהארת חג"ת דבינה המושפעין לה ע"י יסוד דז"א, בנתה את נקודת הסיום של הנוקבא, לבחינת כלי ובית קבול למאה ברכאן מהז"א. והחג"ת נק' אבות, וז"ש דאבהתן אתיחדו בה, ומשום זה נקרא אות אמת, כנ"ל ע"ש.
ק"ר אתוון דאתחזיאו על סטרא בישא : כבר נתבאר זה לעיל בסמוך כי הן ב' המקורות של הס"א ע"ש. וז"ש, נטלי את ש' בגווייהו הוי קשר: כי על ידי מחיקתן את הזוית של הד' דאחד, הן חומסות לתוכן את היסוד דנוקבא דקדושה שהיא ש', ונבנה היסוד דנוקבא דקלי' באות הש' שע"י זה נעשה להן אחיזה גדולה ביותר בקדושה, הנק' קשר. כי קשר מורה שהאחיזה חזקה מאד וקשה לנתק אותה.