זהר

כה) לגו לגו, באתר דאקרי קדש, נציץ את חד גו טמירו דקדש, ואיהי את ם סתימא. האי נציץ בנציצו על כלהו אתוון, וקלא הוא נפיק מבינייהו דאלין אתוון. כדין בטש נציצו דהאי את, ונטיל תרין אתוון אחרנין נציצין דתליין באוירא, ואינון ד׳ ה׳ ואשתאר אל, ואתחברן באלין אחרנין דסטר ימינא, ובטשו אלין באלין, ונטלי כלהו, ואתהדרן קדמאי כמלקדמין ונפקי לבר, וכדין אקרון ויקרא אל משה.

פירוש הסולם

כה) לגו לגו באתר וכו׳: לפני ולפנים במקום שנקרא קדש, דהיינו בבינה, מתנוצצת אות אחת בבחינת העלמה של קדש, והיא אות ם׳ סתומה. כי ם' סתומה מאירה תמיד בצד שמאל דבינה. זו מתנוצצת בהתנוצצות על כל האותיות א׳ ל׳ ד׳ ה׳. וקול יוצא מבין האותיות. אז מכה ההתנוצצות של אות הזו, ם׳ סתומה, ולוקח ב׳ אותיות האחרות שהן התנוצציות התלויות באויר, שהן ד׳ ה׳. ונשאר א״ל, והן מתחברות באלו האחרות שבצד ימין, שהן ויקר״א, ומכות אלו באלו, ונוסעות כולן, וחוזרות אותיות הראשונות, ויקר״א, להתנוצץ כמקודם ויוצאות מן המלכות לחוץ, אל משה, אז ויקרא אל משה. שמצירופים אלו הנ״ל יצאה הקריאה וההזמנה אל משה לבוא אל אהל מועד כמ״ש לעיל.
פירוש. כי אותיות ד׳ ה׳, הן גבורה וחסד שבגבריאל, שהן ג״ר דשמאל, ואותיות א׳ ל׳ הן מלכות ות״ת שבגבריאל, שהן ו״ק דשמאל. ונודע שהארת החכמה המאירה בשמאל, אינה אלא ו״ק דחכמה, אבל הג״ר דחכמה נעלמו ואינם מאירים. וז״ש, כדין בטש נציצו דהאי את דהיינו אות ם׳ סתומה ונטיל תרין אתוון וכו׳ ד׳ ה׳, ואשתאר א״ל, כי אותיות ד׳ ה׳ הן ג״ר שאינם מאירים, ע״כ הם׳ סתומה העלימה אותם, ולא נשאר אלא א״ל, שהן ו״ק. כמבואר. שז״ס האותיות ויקרא, שבצד ימין שהוא מיכאל, ואותיות אל שבצד שמאל שהוא גבריאל, שמהן יצאה הקריאה וההזמנה אל משה (כמ״ש לעיל אות יוד) ומה שהזהר אינו מביא שאר ב׳ המלאכים אוריאל ורפאל, שהם תו״מ שבמרכבה התחתונה, הוא משום שב׳ קוין ימין ושמאל שהם מיכאל וגבריאל הם עיקר הפועלים, ותו״מ שהם אוריאל ורפאל, הם רק מקבלים מהם, ואין בהם חידוש, ע״כ לא הביא אותם.