זהר

כד) ואלין, לא קיימי באתוון רשימין מן כ"ב דאורייתא, בר תרין, ואלין ח' וק', וסמכין לון בסמיכו אתוון דשקר. אבל אלין אינון אשתמודעאן לגבייהו יתיר. וע"ד בתהלה לדוד, בכלהו כתיב ו' בכל את ואת, בר מאלין תרין, דלא כתיב ו', דהא ו' שמא דקב"ה איהו.

פירוש הסולם

כד) ואלין לא קיימי וכו': ואלו שמסטרא אחרא, אינם עומדים באותיות הרשומות של כ"ב אותיות התורה חוץ משתים, ואלו הן ח' וק' שקליפת היסוד נקרא ח' שה"ס בני חת שנשאו ונתנו עם אברהם במערת המכפלה. וקליפת המלכות נקרא ק' (כנ"ל תרומה אות תע"ה) וסומכים להם לס"א, בסמיכה ג' אותיות שק"ר, שנאחזים בהם, אבל אלו הח' והק' נודעים אצלם יותר. וע"כ בתהלה לדוד. כתוב בכל הפסוקים ו' באמצע הפסוק אחר הטעם אתנחתא, בכל אות ואות, כלומר בכל פסוק ופסוק, שכל אחד מתחיל באות מיוחדת מאלפא ביתא, חוץ מאלו ב' אותיות ח' וק' דהיינו חנון ורחום ה' ארך אפים וגדל חסד, שלא כתוב בו ו', שאינו כתוב וארך אפים וגדל חסד. וכן קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראהו באמת, שלא כתוב, ולכל אשר יקראוהו באמת. שהוא מטעם כי ו' הוא שם הקב"ה, דהיינו קו האמצעי המיחד הימין והשמאל, ואין הס"א חפצה בקו האמצעי, וע"כ באותיות שיש בהם אחיזה לס"א, לא כתוב ו' באמצע הכתוב, להורות שיש בהם אחיזה לס"א.