תוכן

כד) ונחזור אל הענין. כי כאשר אלו ד' המוחין יוצאים מן העיבור שבתוך הבינה העליונה, הנה השני מוחין הנקראים חו"ב, שהם אחסנתא דאבוי ואימיה כנזכר, אינם יורדים הם עצמם, רק הארה שלהם בלבד, ושרשם נשאר למעלה בכל הבחי' כולם, אבל תרין מוחין הנקראים תרין עטרין, שהם חלק ז"א עצמו כנזכר, עצמותם ממש הם אשר יורדים ונמשכים בז"א, ולא הארתם בלבד. וביאור הענין הוא: כי אחר שהיו תחילה בסוד העיבור באו"א, נתלבשו שם בכח הארת או"א, וכאשר יצאו ונתלבשו למטה תוך גלגלת דז"א, הוא בכח בהתלבשות שנתלבשו תחלה באו"א, ואז נתלבשו תרין מוחין דחו"ב בנו"ה דאימא.