תוכן

כד) ונחזור לענין, כי הלא כבר ידעת כי כל ברורי מלכים הם ע"י החכמה, כמ"ש בירור פסולת מגו אוכל במחשבה, כנזכר בזוהר פקודי רנ"ד ב'. ולכן כוונת הבירור תהיה ע"י החכמה, וכבר ידעת כי אכלו רעים למעלה באו"א, ולכן צריך לכוין באכילה, אל מציאת אות א' שהיא בינה, כמ"ש אלף בינה, וציורה תכוין אלף חכמה כמ"ש, וכונה זו שאנו מפרשים לך, היא היתה תמיד כוונת מנוח בעת אכילתו, וזו מ"ש המלאך, אם תעצרני לא אוכל בלחמך, פי': אע"פ שאתה אוכל בקדושה ובכונה גדולה כזו, לא תחשוב כי עי"כ אני אוכל מאכילה שלך. ואמנם יש כונות אחרות גדולות בענין בירור האכילה, אך מנוח היתה לו כונה זו. ואני הצעיר חיים, בעונותי לא זכרתי כוונות אחרות, ולכן אל ירע בעיניך, אם ארז"ל מנוח ע"ה היה כי אע"פ שהיה אוכל בקדושה ובכוונה זו, עכ"ז יש כונות אחרות גדולות, וזה מנוח: מ"ו נ"ח. אך מציאות כוונה זו כולה בסוד א' כנ"ל, וז"ס האמור במנוח והוא פלאי, כי הוא סוד אלף, מנוח מ"ו נ"ח, כי כבר ידעת כי שינים הם ל"ב נתיבות חכמה, המבררים את האכילה, כי כלם במחשבה אתברירו, וז"ס צורת אלף, שצורתה כך: יו"י, י' לעילא י' לתתא ו' באמצעית, והוא סוד א' שבחכמה כמ"ש. והנה זו הו' צריך לחלוק באמצע דרך ארכה, ויהיה ב' ווי"ן, ואז תחבר ו' אחת עם י' עליונה, י"ו שינים. שניה עם י' תחתונה, כזה: א, י"ו שינים תחתונים, וזו כוונה כללית.