זהר

כד) בן שבע עשרה שנה. אמר רבי אבא, רמז ליה קודשא בריך הוא דהא כד אתאביד מניה יוסף, בן שבע עשרה שנין הוה, וכל אינון יומין דאשתארו, דלא חמא ליה ליוסף, הוה בכי על אינון שבע עשרה שנין, וכמה דהוה בכי עליה, קודשא בריך הוא יהב ליה, שבע עשרה שנין אחרנין, דאתקיים בארעא דמצרים, בחדו ביקרא ובשלימו דכלא, בריה יוסף הוה מלכא, וכל בנוי קמיה הוו, אינון שבע עשרה שנין, הוו חיין לגביה, ובג"כ בן שבע עשרה שנה הוה איהו, כד אתאביד מניה.

פירוש הסולם

כד) ​בן שבע עשרה שנה: אמר ר' אבא, הקב"ה רמז לו, שבעת שנאבד יוסף היה בן שבע עשרה שנה. וכל אלו הימים שנשארו אחר שהיה בן שבע עשרה שנה, שלא ראה את יוסף, היה בוכה על אלו שבע עשרה שנה. וכמו שהיה בוכה עליהן, נתן לו הקב"ה שבע עשרה שנה אחרות, שחי בארץ מצרים, בשמחה, בכבוד, ובכל השלמות, בנו יוסף היה מלך, וכל בניו היו לפניו, אלו שבע עשרה שנה היו נחשבות לו חיים. וע"כ משמיענו הכתוב. כי בן שבע עשרה היה יוסף כאשר נאבד ממנו.
פירוש, היסוד, שה"ס יוסף, מכונה שבע עשרה שנה. מטעם שיש בו סוד לחם משנה, שפירושו אור החכמה ואור החסדים, שהוא תכלית השלמות. והנה אור החכמה שבו מרומז במספר שבע להיותו מאיר רק ממטה למעלה בסוד אור הנוקבא הנקראת שביעי, וחסרה ג"ר דג"ר. ואור החסדים שבו מרומז במספר עשרה, להיותו מאיר ממעלה למטה וע"כ המספר שלם.
וז"ש, רמז ליה קב"ה, דהא כד אתאביד מניה יוסף בן שבע עשרה שנין הוה, דהיינו שרמז לו שיעור שלמות מדרגתו של יוסף, שהוא שבע עשרה שנה, הכולל כל השלמות הן חכמה והן חסדים כנ"ל. וע"כ, וכל אינון יומין וכו' הוה בכי על אינון שבע עשרה שנין, דהיינו על מדרגתו הגדולה של יוסף שנאבדה ממנו. וכמה דהוה וכו' יהב לו שבע עשרה שנין אחרנין, דהיינו אחר שמצא שוב את יוסף במצרים. אינון שבע עשרה שנין הוו חיין לגביה, כי אור החכמה נבחן לאור חיה, בסו"ה ​החכמה תחיה את בעליה, וכיון שסוד שבע עשרה שנין כולל גם חכמה, ע"כ יחשבו לו חיים. משא"כ בשעה שנאבד יוסף, שהיה לו אז אור חסדים בלי חכמה, לא נחשבו לו לחיים, וכן בטרם שנולד יוסף. וזהו שמשמיענו הכתוב, יוסף בן שבע עשרה שנה.