תוכן

כד) ונבאר עתה זמנם, כי הנה עד י"ג שנה ויום א', נכנסו בו מוחין פנימיים צ' דצלם דאימא כנז"ל, ואז נאמר בו בן י"ג למצות, כי המצוה היא הנוק' כנודע, שהיא אימא, שלקח הפנימיים דאימא, ואז נקרא איש. ואח"כ בשתי שנים אחרים, נכנסים ב' המקיפים, ל"ם דצלם דאימא, כמו שיתבאר בסוד ליל שבת בע"ה, כי הל' או המ' דצלם, אינם כמו הצ' שהוא פרצוף גמור, וכ"א מהם חשוב לספירה אחת, ונמצאו שני מקיפי אמא בב' שנים, והרי הוא בן ט"ו לתלמוד. אח"כ בג' שנים, נכנסים צ' דצלם דאבא, ששרשם ג' מוחין חב"ד, בג' שנים. ואינם דומים לצ' דצלם דאימא, כי אז עדיין לא היו בו שום מוחין, ולא יכול לקבלם כי אם מעט מעט בשנים רבות, אבל אחר שנכנסו בו המוחין פנימיים ומקיפים דאימא, כבר הגדיל, ובג' שנים לבדם, שהם כנגד הג' מוחין, יספיקו לשיכנס. ועליו נאמר, בן י"ח לחופה, כיון שיש לו מוחין פנימיים מצד אבא, הרי הוא ראוי ליקח אשה גמורה, בדרך נשואין, ולא בדרך אקראי כבן ט', שאמרו עליו שביאתו ביאה דרך אקראי בעלמא. אח"כ בשני שנים אחרים, נכנסים שני המקיפים, ל"ם דצלם דאבא, ואז הוא שלם לגמרי, ונאמר עליו בן כ' לרדוף, כי כבר הוא שלם. וג"כ מוכר בקרקעות שהניח לו אביו. וג"כ לברכת כהנים, כי כהן גדול הוא אבא, חכמה, כנודע. וכבר יש לו מקיפי אבא, ואז ג"כ נגמרים לו י"ג תיקוני דיקנא, כי גם הכהן אינו נושא כפיו, עד שיבא בחתימת זקן, כי גם הדיקנא הם מקיפים. ועיין בברכת כהנים ענין זה. ועתה אתי שפיר, שלא מצינו שום גדול אחר עשרים כ"א ל', א"כ ודאי שמקיפי אבא לא נכנסו אחר העשרים כנז"ל בדרך האחרת.