זהר

כד) רו"ח הוא קול דשארי על בהו ואתקיף ליה ואנהיג ליה בכל מה דאצטריך. ורזא דא קול יי על המים. וכן ורוח אלהים מרחפת על פני המים. אבנין משקען גו תהומי, דנפקי מייא מנהון, ועל דא אקרון פני המים. רוח אנהיג ואתקיף לאינון פנים פני תהום, דא כמה דאצטריך ליה ודא כמה דאצטריך ליה.

פירוש הסולם

כד) רו"ח, הוא קול דשארי על בה"ו, ואתקיף ליה ואנהיג ליה בכל מה דאצטריך: ​רוח, שבהכתוב ורוח אלהים, הוא קול, השורה על בה"ו ומנהיג אותו בכל מה שצריך. פירוש, כי תיקון המסך בסוד צמצום ב' הנ"ל. נק' בשם רוח. (כנ"ל באות י"ז ע"ש בהסולם). כי המסך הזה מעלה או"ח וממשיך קומת ע"ס באור של קומת רוח, וכיון שבא מן הבינה הנקראת בשם אלהים, ע"כ נק' קומה זו שיצאה על המסך הזה בשם רוח אלהים. כי הוא רוח קודשא דנפיק מאלהים חיים שהוא הבינה, ע"ש. וקומה זו של רוח נבחן לאור הז"א, כי רוח הוא בחינת ז"א, והוא נק' קול, כנ"ל.
וזה אמרו רו"ח, הוא קול דשארי על בהו כי יש כאן ענין צמצום לחוד, שהוא הנק' חשך. ויש כאן ענין מסך לחוד הנק' רוח. וכן לעיל אומר ענין צמצום א' לחוד הנק' תהו, וענין מסך לחוד הנק' בהו. ולפיכך בחינת צמצום ב' הנק' חשך, שורה על התהו ואתקיף ליה ומכניעו, כנ"ל בסמוך. והמסך דצמצום ב' הנק' רוח, שורה על המסך דצמצום א' הנק' בהו ואתקיף ליה, לכלול אותו בתוכו, בכדי שיוכל להמשיך רוח אלהים חיים מן הבינה. וז"ש רו"ח, הוא קול דהיינו קומת ז"א הנמשך מאלהים חיים הנקרא קול, דשארי על בהו שהוא רוכב על המסך דצמצום א' הנק' בהו, ואתקיף ליה ואנהיג ליה בכל מה דאצטריך והוא מתקיף אותו ושולט עליו כדי להנהיג אותו בכל מה שצריך. כלומר שיוכל להמשיך עליו כל המוחין שצריך, שמתחילה ממשיך עליו קומת רוח חיים מהבינה ואח"כ גם בחינת ג"ר מהבינה, כמ"ש להלן בהמקרא דיהי אור. וכל כמה שכח המסך דבהו שולט, לא יוכל להמשיך מבחינת בינה כלום, כי כל בחינה מקבלת רק מבחינה שכנגדה ולא כלום מלמעלה מבחינתה, וע"כ כל עוד שכח המסך דבהו שולט על המלכות, שהיא בחינתה עצמה, לא תוכל המלכות לקבל מהבינה כלום. אלא אחר שהשיגה כח המסך דצמצום ב' הנק' רוח, שהוא בא מן המלכות שנכללה בבינה עצמה, ונעשתה מחמת זה כמו עצם הבינה, ע"כ יכולה לקבל מהבינה, כי נעשתה בזה כמו בחי' שכנגדה ממש. ולפיכך אומר, שהמסך דרוח שורה על המסך דבהו, ואתקיף ליה כדי לבטלו, ויוכל להמשיך כל מה דאצטריך אל המלכות, שהם ו"ק ומוחין מהבינה, כי אין תיקון להמלכות זולת ע"י המוחין מן הבינה כנודע.
אבנין משקען גו תהומי דנפקא מיא מנהון, ועל דא אקרון פני המים: האבנים משוקעות תוך התהומות שמים יוצאים מהם, ועל כן נקראות פני המים. פירוש. כבר נתבאר לעיל, שתיקון המסך בהמלכות נק' בשם אבנין, משום שעל ידו מתאבנית המלכות שלא לקבל לתוכה את אור העליון, שעי"ז נעשה עליה הזווג דהכאה. ואומר שמשום שהמסך משוקע ומתוקן תוך התהומות, דהיינו בהמלכות. שע"י זווג דהכאה יוצא מים משם, לכן אומר הכתוב ורוח אלקים מרחפת על פני המים. כי האבנין שהם המסך נקראות פני המים כי מזווגם יוצא המים שהם המוחין. והנה לעיל אצל המסך דצמצום א' הנק' בשם בהו, אומר אבנין משקעין גו גליפא דתהו נפקי גו גליפא דמשקען תמן (אות כ"א ע"ש) וכאן בהמסך דרוח אומר "אבנין משקען גו תהומי דנפקא מייא מנהון" ויש להבין ההפרש בין גליפא דתהו ובין גו תהומי. והענין הוא, הצמצום א' נק' תהו ולא תהום, אלא הצמצום ב' נק' תהו"ם, כמ"ש וחשך על פני תהום, שפירושו מוצא המים בלבד, כי בחינת התהו שבו, כבר נמתק עם עליתו להבינה, ולא נשאר ממנו אלא בחינת מוצא מים בלבד.
וזה אמרו רוח הוא קול דשארי על בהו וכו' ורזא דא קול ה' על המים, וכן ורוח אלהים מרחפת על פני המים ומשמיענו שמסך הזה דצמצום ב' הנק' רוח אלהים, אין בו מבחינת גליפא דתהו כמו בהמסך דבהו, משום דשארי על בהו ואתקיף ליה ואנהיג ליה וכו', וע"כ אין בו אלא מבחי' צמצום ב' הנק' תהום, שהוא מוצא מים לבד, דהיינו מוצא למוחין, כי כח הדין דתהו חלף ועבר משם. ולפיכך מכנהו הכתוב בשם מים, כמ"ש ורוח אלהים מרחפת על פני המים, כי אבנין משקעין גו תהומי דנפקא מייא מנהון כי המלכות לא נתאבנה שלא לקבל האור מטעם תוקף הדין של גליפה דתהו, אלא, היא נתאבנה שלא לקבל האור ולדחותו בזווג דהכאה, רק מטעם כדי לאפקא מייא, דהיינו כדי להמשיך קומת אור ממעלה למטה ולהלבישו עם האו"ח שלה ממטה למעלה. ולפיכך אקרון פני המים כי בחינת הצמצום נק' פני תהום, בסוה"כ וחשך על פני תהום, ובחינת המסך נק' פני המים, כי הן הצמצום והן המסך לא באו כאן משום דין, אלא להוציא מים בלבד. כי רוח אנהיג ואתקיף לאינון פנים פני תהום הרוח הנהיג והתקיף להפנים האלו הנקראות פני תהום. פירוש כי קומת הרוח שיצא על המסך, הנהיג וקיים את הפנים של פני תהום, וכן אתקיף את הפני תהום. כלומר, כי תחילה אנהיג וקיים את פני תהום כדי להוציא מיים בזווג דהכאה. ואח"כ גם אתקיף ליה לבטלו לגמרי, כנ"ל (באות י"ח) דישתאר ההוא זוהמא דלית ביה זוהמא כלל. עש"ה. והיינו בעת שרוצה להמשיך מוחין דג"ר בסו"ה יהי אור, כמ"ש להלן. וז"ש דא כמה דאצטריך ליה ודא כמה דאצטריך ליה זה כפי מה שצריך לו, וזה כפי מה שצריך לו. כי בעת שצריך לקומת חסדים מהבינה הנק' מים הוא מנהיג ומקיים את הפני תהום ובעת שצריך להמשיך מוחין דג"ר, הוא מבטל אותו לשעתו, כדי שיוכל להמשיך מוחין דג"ר מהבינה.