פירוש הסולם

כד) וז"ש (באות ט"ז) ברוך דצלותא בר נש כורע ביה בברכוי, שיורה, על המלכות שהיא כפופה, דהיינו חסרת ראש וג"ר, כי כפיפת הברכים יורה על חסרון נה"י דכלים וג"ר דאורות הנקראות ראש כנ"ל, וגחין רישא באתה, ולכפיפת הראש מכוונים באתה, שיורה על הכהן, שהוא חסד דז"א המקבל חסדים מאו"א עלאין, וע"כ אינו חסר ג"ר, אלא שכופף הראש, שהוא הג"ר, שזה יורה שאינו רוצה בחכמה אלא בחסדים, אבל החסדים האלו הם בחינת ג"ר משום שחכמה אינו חסרה לו. שזה יורה כפיפת ראשו, ונמצא שכפיפת הראש הוא הראש שלו דהיינו ממש כאו"א עלאין. כי אחר שיש לז"א התכללות מחכמה, נבחן החסד שלו כמו אוירא דכיא דאו"א, שאינם מקבלים חכמה לעולם. וז"ש, בגין דאתה אקרי ראש, שהחסד המרומז באתה הוא בחינת ראש, אע"פ שהוא חסדים בלי חכמה. וע"ד כהן נטיל בראש, ואיהו ראש תדיר, שזהו הרמז שכהן נוטל בראש, לרמז אע"פ שהוא חסד לבד נחשב לו לבחינת ראש, והוא תמיד ראש משום שמקבל מאו"א דזווגם לא פסיק. ובג"כ כריעה בברוך, שיורה על המלכות שהיא צריכה חכמה, כי ראשה זקוף, ואין לה חכמה, שזה יורה הכריעה. וע"כ היא חסרת ראש. וגחינו דרישא באתה, שזה יורה שהוא דוחה חכמה שבראש, והוא בוחר בחסדים בלי חכמה, שמקבל מאו"א שהם בחינת ראש וג"ר כמו חכמה. ולולא כפיפת ראש של הכהן, שהוא חסד לא היה לו ג"ר, כי זקיפת הראש יורה שצריך חכמה, ואם הוא צריך, הרי הוא בחסרון כמו המלכות, אלא, כפיפת הראש יורה על ג"ר של חסדים מחמת דחיית ג"ר דחכמה. שזה תלוי בזה.
וז"ש עוד (באות ט"ז) וכהן בכל אתר דאקרי אתה, גחין בצלותא, דהיינו בכל ברכה וברכה מברכות התפלה, כשהכהן מגיע להמלה אתה, שיורה על מדת החסד דז"א, הוא כופף ראשו, כדי להמשיך הג"ר דבחינת החסדים מאו"א, שאי אפשר להמשיכם אלא ע"י כפיפת הראש כנ"ל. מלך בתר דגחין, תו לא זקיף דהיינו כשכורע בתחילת שמונה עשרה, אינו זוקף עד שמסיים תפלתו. מאי טעמא. קב"ה אמר לה לסיהרא זילי אזעירי גרמיך ותו לא זקפא. פירוש. כי ענין זקיפת המלכות אינה מעצמה, אלא ע"י ז"א בעלה. כי אחר מיעוט הירח, שירדה המלכות מחזה ולמטה, אין לה מעצמה כלום והן חכמה והן חסדים הכל צריכה לקבל מז"א. וז"ש, על זמן שיתא אלפי שני, ​נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל, כי לא תוסיף קום מעצמה אלא בעלה יוקים לה. ולפיכך אין זקיפה זו, שאנו זוקפים הראש בהמלה הויה שבברכות התפלה, נחשבת אל המלכות עצמה לזקיפה. אלא לעתיד לבא בגמר התקון שיתתקן מיעוט הירח, אז יקום המלכות מעצמה. כי הנביאים לא נבאו אלא עד ימות המשיח, ולא בגמר התקון. ולפיכך המלך, שהוא מרכבה לעצם מדת המלכות, בתר דגחין תו לא זקיף, כי אין לו זקיפה מטרם גמר התקון, וז"ש, מ"ט קב"ה אמר לה לסיהרא זילי אזעירי גרמיך ותו לא זקפא כי מזמן שנאמר לה ללבנה שתמעט את עצמה לא זקפה את עצמה עוד, אלא נפלה ולא תוסיף קום, ולפיכך גם המלך שהוא מרכבה אליה, אין לו זקיפה עוד אחר הכריעה. עד גמר התקון שיתתקן מיעוט הירח.