זהר

כד) תאנא, בגולגלתא דרישא, תליין אלף אלפין רבוא, ושבעת אלפין, וחמש מאה קוצי דשערי, חוור ונקי, כהאי עמרא כד איהו נקי, דלא אסתבך דא בדא. דלא לאחזאה ערבוביה בתקונוי. אלא כלא על בורייה, דלא נפיק נימא מנימא, ושערא משערא.

פירוש הסולם

כד) תאנא בגלגלתא דרישא וכו׳: למדנו, בגלגלת של הראש, דהיינו בכתר דא״א, תלויות אלף אלפים רבוא ושבעת אלפים וחמש מאות קבוצות שערות. לבן ונקי כמו צמר הזה שהוא נקי, שאינן מסובכות זו בזו, שלא להראות עירוב בתקוניו, אלא הכל הוא על מכונו שאינה יוצאת נימא מנימא ושערא משערא.
ביאור הדברים. השערות ה״ס דינים מלשון סערות. ומקורם שה״ס כלים ואו״ח שהיו מלבישים לג״ר דחכמה, ובתקון קרומא דאוירא נסתלקו הג״ר דחכמה, והאו״ח שהלבישם יצאו מראש בסוד סערות ופסולת. (כנ״ל בספד״צ דף י״ב ד״ה ביאור). אמנם דינים אלו הם הכנה לכל האורות והמוחין של בי״ע. והטעם הוא משום שהם באים ונמשכים מקרומא דאוירא שהוא גרם יציאתן מראש, שה״ס הפרסא שבראש, שפירושה, עירוב המלכות בבינה, ואח״כ, בסוד התקונים. מקבלת המלכות צורת בינה באופן שדינים דמלכות נמתקים ויוצאים כמו מבינה, ומי שמקבל דינים ההם. נמשכת לו הקטנות מבינה, ואחר שמשיג הקטנות מבינה ראוי הוא לקבל גם הגדלות מבינה. ולולא הקטנות דבינה, הבא מעירוב הזה שבפרסא, לא היו זו״ן דאצילות וכל המדרגות שבבי״ע ראוים לקבל מאור העליון, (כמ״ש בב״א דף ז׳ ד״ה וכבר) וז״ס שאמרו, בני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא תלייא מילתא, שה״ס שערות דיקנא המכונים מזלא. ושערות הראש ושערות דיקנא הם מדרגה אחת, אלא שהמדרגה נבקעת ע״י כח הקרומא דאוירא שהוא מקורה, אשר כתר וחכמה וחצי בינה נשאר בהמדרגה, וחצי בינה ותו״מ נופלים ממנה ויוצאים לבר מראש, ונדבקים בלחי התחתון בסוד שערות דיקנא. ולפי שנפלו ממדרגת שערות ראש, ע״כ יש בהם יותר דינים, בסוד ששערות דיקנא קשישי, וכל זה הוא בבחינת הכלים של השערות. אבל האורות שבהם נמשכים מחכמה סתימאה, כי להיותה נסתמת בקרום הזה דאוירא, ע״כ בשעת גדלות שהקרום נזדכך הארתה בוקעת בקרומא דאוירא, וממנה באה לשערות ודרך השערות באה הארתה לפרצופים התחתונים. וע״י אורות אלו נעשו י״ג נימין דשערי, כלומר שמתחלקים להארת חכמה בינה דעת כמ״ש לפנינו. אמנם הכלים הם מקרומא דאוירא, ובהם ג׳ כלים, שהם מחצית מדרגה העליונה דשערות, שנקראות שערות ראש, דהיינו כתר וחכמה וחצי בינה.
וז״ש בגולגלתא דרישא תליין אלף אלפין רבוא, ושבעת אלפין, וחמש מאה קוצי דשערי, כי ספירות הכתר דשערות מתחברות כל כך בגלגלתא עד שהם כמספר הספירות דגלגלתא, שהיא אלף אלפים (כנ״ל באות ט״ז) מה שאין כן החכמה דשערות, כבר נפלה הרבה ממדרגות הגלגלתא, כי עליה שולטת קרומא דאוירא, שממעטה מג״ר, ועל כן אינה אלא ז׳ אלפים, בחוסר ג׳ ראשונות. והם מכונים אלפים כי ספירות החכמה היא במספר אלפים. והבינה דשערות אינה אלא ה׳ מאות, דהיינו רק ה׳ ספירות חג״ת נ״ה, כי בינה עד הוד אתפשטותה, ולא יותר, וספירותיה הן במספר מאות. ומה שאומר אלף אלפין רבוא, היא מטעם ההתכללות שבהם ממלכות דמנעולא, שהארתה למעלה היא בסוד רבוא.
ואע״פ שאמרנו, שהשערות הם דינים נמשכים מפרסא, היינו בהתפשטותם לפרצופין התחתונים, אבל בהיותם נשרשים כאן הן כולן חסדים ורחמים. מטעם כי כאן אינן נמצאות השערות בפעולת הדינים שבהן, אלא הן כאן בבחינות התוצאות של פעולת הדינים שלמטה, שהתוצאות שלהם הן בני חיי ומזוני וכל המוחין הגדולים, ואלו התוצאות נדבקות כאן בגלגלתא דא״א, ומבחינה זו אנו מכנים אותן שערות, וע״כ נבחנות שהן לבנות ונקיות, וז״ש חוור ונקי בהאי עמרא, כך איהו נקי דלא אסתבך דא בדא. וכו׳, כי ד׳ מיני דינים יש בשערות אלו, שהם באים מתוך העירוב של בינה ומלכות זו בזו, והן בחינות בינה ומלכות בבינה, ובחינות בינה ומלכות במלכות. אשר ג׳ בחינות הראשונות הן ממותקות ברחמים, והד׳ שהיא מלכות שבמלכות היא בחינת מלכות דמדת הדין שלא נמתקה. ואומר הזהר שד׳ מיני דינים אלו אע״פ שנתערבו הם מסתדרים כאן כל אחת למינה, ואינם מסתבכים אחת בחברתה. ולמשל אם היתה מתגלה המלכות דמדת הדין בעת שליטת מלכות הממותקת, היו כל האורות מסתלקים. (כנ״ל ויצא י״ג ד״ה סתרא) וז״ש, דלא לאחזאה ערבוביא בתקונוי. שמחמת ערבוביא הזו היו מסתלקים האורות. וכן אע״פ שמלכות הבלתי נמתקת היא מקור של כל המלכיות הנמתקות, מ״מ לא ניכר זה, אלא, דלא נפיק נימא מנימא ושערא משערא, וכל אחת שולטת בפני עצמה בלי שום קשר עם חברתה.