זהר

כד) כגוונא דא, כהנא אתעטר בשבע, דאקרי שבעת ימים, אי פגים רישיה, ההוא שבעה דאיהו כללא דכלהו, אקרח מניה כל ההוא קדושא דכלהו, דשריא עליה. וע״ד אזדהרו דלא יקרחה קרחה בראשם, וישתכחו פגימין מכלא. ובג״כ כהנא בעי לאשתכחא בשלימו יתיר מכלא, כ״ש ההוא דאיהו עלאה מכלהו.

פירוש הסולם

כד) כגוונא דא כהנא וכו׳: כעין זה הכהן מתעטר בשבעה, שהם בינה, שנקראת שבעת ימים, אם הכהן פוגם ראשו, שבעה ההוא, בינה, שהיא כלל של כל ז׳ ימים חג״ת נהי״מ, מקריח ממנו כל אותה הקדושה של כולם השורה על הכהן. וע״כ נזהרו, שלא ​יקרחה קרחה בראשם, כי יהיו נמצאים פגומים בכל ז׳ ספירות. ומשום זה צריך הכהן להמצא בשלמות יותר מכולם, ומכל שכן, אותו שהוא עליון מכולם, שהוא כהן הגדול.