זהר

כד) בגין דאדם קדמאה, וזווג דיליה, חבו לקב״ה, וע״ד מתפרשין, כד נפקין מלעילא, עד דהוה רעוא קמי קב״ה, אי זכה ב״נ, יהבין ליה זוגתו, ואי לא, מפרישין לה מניה, ויהבין לה לאחרא, מולידין בנין דלא כדקא יאות. וע״ד כתיב, לא ידון רוחי באדם. מאי רוחי, רוחו מבעי ליה, אינון תרין רוחי, דנפקי זוגות, לא ידונון כחדא, וע״ד כתיב, וילדה זכר, ולא כליל דכר ונוקבא, כפום אורחוי דעלמא, דאינון גרמו.

פירוש הסולם

כד) בגין דאדם קדמאה וכו׳: משום שאדם הראשון, והזווג שלו, חוה, חטאו להקב״ה, וע״כ מתחלקים הזכר ונקבה, כשיוצאים מלמעלה, לעולם הזה, שנשמת זכר נולד בפני עצמו ונשמת נקבה נולדת בפני עצמה, עד שיהיה רצון לפני הקב״ה, אם זכה האדם, נותנים לו זוגתו, דהיינו נשמת הנקבה שהיתה כלולה עמו למעלה, ואם לא, מפרידים אותה ממנו, ונותנים לה לאחר, ואז, מולידים בנים שאינם כראוי. וע״כ כתוב, לא ידון רוחי באדם מהו רוחי, רוחו היה צריך לומר, דהיינו רוחו של האדם. אלא שהם ב׳ רוחות, שיוצאים זוגות, כי אל תקרי רוחי עם ח׳ חרוקה, אלא עם ח׳ פתוחה, שהוא לשון רבים. ואומר הכתוב, שלא ידונו יחד. כי יוצאים בפירוד זה מזה. וע״כ כתוב, וילדה זכר, ולא כלל זכר ונקבה יחד כפי דרך העולם שלמעלה, כי הם גרמו.