זהר

כג) השתא אית למימר, ובת כהן, דא נשמתא עלאה, ברתיה דאברהם אבינו קדמאה לגיורין, ואיהו משיך לה להאי נשמתא מאתר עלאה. מה בין קרא דאמר ובת איש כהן, ובין קרא דאמר ובת כהן, ולא כתיב איש, אלא, אית כהן דאקרי איש כהן, ולא כהן ממש. ועל ארחא דא, הוה כהן, והוה סגן, והוה כה"ג, והוה כהן דלאו איהו גדול. כהן סתם, רב ועלאה יתיר מאיש כהן. וע"ד אית נשמתא, ואית רוחא, ואית נפש.

פירוש הסולם

כג) השתא אית למימר וכו': עתה יש לומר, ובת כהן, זו היא נשמה עליונה, בתו של אברהם אבינו, הראשון לגרים. שהוא חסד, והוא מושך לנשמה הזו ממקום עליון שהוא בינה. שואל, ומה בין המקרא שאמר ובת איש כהן, ובין המקרא שאמר ובת כהן, ולא כתוב איש. ומשיב, אלא יש כהן שנקרא איש כהן ולא כהן ממש. ועל דרך זה, יש כהן, ויש סגן, ויש כהן גדול, ויש כהן שאינו גדול. כהן סתם גדול ועליון יותר מאיש כהן. וע"כ יש מדרגות בנשמה, שיש נשמה ויש רוח ויש נפש. שמכהן גדול היא נשמה. ומכהן סתם הוא רוח. ומאיש כהן היא נפש.