תוכן

כג) ואמנם מציאות הכוונה לבחי' ראשונה, כי בעת אכילתו, יכוין לברר אותה הקדושה אשר באכילה ההיא, הן דומם או צומח או ב"ח, ומ"ש דומם הוא, כי לפעמים יפול צרור אבן או אפר תוך האכילה ולא ידע האדם מציאותו, ולפעמים יש בו גלגול נפש כמו בנבל, והוא היה לאבן. ואמנם המלח הוא בין הדומם והצומח, ולכן החוצב מלח מן המחצב בשבת, חייב משום קוצר.