תוכן

כג) והנה בבריאת האדם, נאמר נעשה בלשון רבים, ולא עשה כן בכל השאר, אלא יהי אור, יהי רקיע לשון יחיד, אלא המאציל העליון ברא הבריאה, ואין בעולם הבריאה כח להשיג, אלא במדרגתה לבד, ולא נקודה אחרת למעלה. וכן יצירה, וכן עשיה. ולא עשה כן אל האדם, שרצה שישיג כל העולמות, ויקשור את כולם. ונמצא (בתז"ח) שרצה המאציל שיתנו כל עולם ועולם חלק ברצונם, כדי שכולם ירחמו עליו, ואם יחטא יפגום בכל העולם, וכולם יבקשו רחמים עליו. ואם יזכה, יגילו וישמחו בו כלם. ולכן רצה שיתנו לו חלקם, שיזדווגו זו"נ דעשיה, ויתנו לו מחיות פנימיות שלהם נפש. וכן ע"י זיווג זו"נ דיצירה, רוח, מן המוח וחיות שלהם. וכן מן הבריאה, הנשמה. הרי בעולמות למטה. וכן בעולם האצילות, נפש ממלכות, רוח מז"א, נשמה מאמא, חיה מאבא, וע"כ אמר נעשה, בלשון רבים, שנתיעץ בפמליא שלו עליונים ותחתונים, שיתנו כולם חלקם ברצונם בו, וכן היה, והשיג חלקו מכולם, עד נשמה לנשמה מאבא דאצילות. לכן כשחטא, פגם במחשבה, כמבואר בזוהר.