תוכן

כג) ועתה, נחזור לענין הא', של המאמר כל העונה איש"ר בכל כחו כו'. ירצה, כי חצי השם שהוא שם י"ה, שהוא אור קדמון, הוא נשמה לשם הוי"ה. ושם ההוי"ה, הוא נשמה לאדנ"י. א"כ שם י"ה, נקרא נשמה לנשמה. ועכשיו בזמן הגלות, מוכרח הוא שהעולם הוא חסר האורות, ולכן אנו אומרים קדיש, לקשר העולמות, ואומרים יתגדל ויתקדש שמיה רבא, ירצה בזה, סוד התגין העולים על האותיות, לסוד כמוס אצלינו, הנה לעת"ל יהיו תג"י ד"ל, יהיו דלים, בזמן ששם י"ה יהיה רבא בעלמא בע"ה, שלא יתנהג העולם בסוד תגין, אלא בסוד אותיות עצמם. ולכן כוונת האמן, שהוא הזווג העליון השלם, קב"ה ושכינתיה, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, והם: כ"ו ה"ס, אמן. וזהו מה שאנו אומרים, אמן יהא שמיה רבא מברך, ירצה: שם י"ה יהיה מברך, בסוד הזווג, הנקרא ברוך לעולם כו', בעולם התחתון בה"א אחרונה ואח"כ, לעלמי עלמייא יתברך, הם העולמות בי"ע אשר תחתיה, בסוד בתולות אחריה רעותיה, גם יתברך בהם. ולכן ארז"ל בכל כחו, כלומר בכל כחו של השם, מנשמה לנשמה, עד רום האצילות עד שימשך השפע מראש האין סוף, עד סוף כל העולמות, ובזה יתברכו כל העולמות.