פירוש הסולם

כג) וז"ש (באות ט"ו) וע"ד בצלותא, בר נש כורע בברוך, דאיהו עלמא כפוף לגבי עילא, כי המלכות היא כפופה, דהיינו שחסרה ג"ר וראש, והיא כפופה למעלה לז"א, כלומר, שאינה יכולה לזקוף את עצמה מעצמה, אלא ז"א צריך לזקוף אותה, בסו"ה ​נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל, שפירושו, שהמלכות לא תזקוף מעצמה, אלא בעלה הוא דיוקים לה (כנ"ל פנחס תתנ"ו) וז"ש כאן, דאיהו עלמא כפוף לגבי עילא וע"כ צריכים לכרוע בברוך, שיורה על המלכות הכפופה. ודא איהו שנוי, בין ברוך דצלותא ובין ברוך דשאר ברכאן, כי בברוך של ברכות המצות וברכות הנהנין, אנו מכוונים בברוך להמשיך שפע ממעלה למטה, כי ברוך דברכות המצות והנהנין יורה על או"א עלאין שממשיכים משם המוחין לישסו"ת, ומישסו"ת לז"א בהמלים אתה ה' אלקינו מלך העולם, כנ"ל. ומז"א למלכות ולתחתונים בשאר מלות הברכה. אבל כאן במצות ממשיכים ממטה למעלה, שמעלים הברכה עד למלכות, ובברוך מעוררים אתהמלכות בסוד הכריעה לקבל חסדים מן אתה, ואח"כ לקבל זקיפה מן הויה. ואחר כך מעלים אותה לקבל מן אלקינו שהוא בינה, ואח"כ מן אלקי אבותינו שהוא חכמה ובשאר המלות ממשיכים השפע ממעלה למטה. הרי שבברכות התפלה מכוונים ממטה למעלה וממעלה למטה, שלא כבברכות המצות והנהנין, שמכוונים ממעלה למטה, כנ'"ל. וז"ש (באות ח' ט') רזא דברכאן בפקודי אורייתא ובכל הנאין וכסופין דהאי עלמא לארקא ברכאן מעילא לתתא, דהיינו מאו"א לישסו"ת ומישסו"ת לז"א ולמלכות ולתחתונים. כנ"ל. בר ברכאן דצלותא, דאינון תקונא דמאריהון מתתא לעילא ומעילא לתתא, כי מתחילים במלכות בסוד הכריעה ולחסד שהוא אתה, ולז"א, שהוא הויה, ואלקינו, שהוא בינה, ואלקי אבותינו חכמה, ומשם ממשיכים ממעלה למטה עד לעולם הזה. כנ"ל.