זהר

כג) רבי יוסי אמר, בהטיבו: כד"א כי טובים דודיך מיין. טובים: רווי חמרא. כד"א, ונשבע לחם ונהיה טובים. ר' יהודה אמר, הטבה ממש. כד"א וטוב לב משתה תמיד. ובהעלות, דהא בזמנא דאתשקיין ואתרוויין משקיו דנחלא, כדין עלאין עלויא, וברכן אשתכחו בכלהו, וחדו בכלא. וע"ד ובהעלות.

פירוש הסולם

כג) ר' יוסי אמר וכו': רי"א בהטיבו, הוא כמו שאתה אומר, כי טובים דודיך מיין, כי הרויים. דהיינו השבעים, מיין הם טובים. כש"א ונשבע לחם ונהיה טובים. כלומר כל מי ששבע מיין או מלחם, שה"ס אורות דג"ר, נקראים טובים. ונמצא, בהטיבו את הנרות, היינו שימשיך בשפע את האורות המכונים יין ולחם, שה"ס הארת חכמה וחסדים, ר' יהודה אומר הטבה ממש. שחולק על ר' יוסי שאומר, שהטבה היא תוצאה משפע האורות, אלא האורות דמשתה, שה"ס הארת חכמה, הן עצמם נקראים הטבה, כש"א, וטוב לב משתה תמיד. ובהעלות פירושו, שבזמן שהספירות נשקים ונרוים משקוי של הנחל, שהנחל הוא בינה והשקוי שלו הוא מחכמה, אז מתעלים העליונים וברכות נמצאות בכולם וכולם שמחים. ונמצא שהטבת הנרות היא הארת החכמה הנמשכת מבינה שה"ס יין. והעלאת הנרות, ה"ס המשכת שפע החסדים דלא פסיק, מן החכמה. וע"כ כתוב, ובהעלות.