זהר

כג) ותא חזי, כתיב כי שבעת ימים ימלא את ידכם. מאן שבעת ימים, הא אתמר, ההוא אתר עלאה, דהוא כללא דכל שיתא אחרנין, אקרי שבעת ימים, ואקרי תשובה. תנינן, מאן דיתיב בתעניתא בשבתא, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה, ושבעין שנה אינון שבע אנפי מלכא, דאפילו אסתכמו עליה כלא לביש, ההוא גזר דינא אתקרע. מ״ט. בגין דאחיד ביה בההוא יומא, בכללא דכלהו, דאקרי שבעה, ואקרי תשובה, בגין כך בכלהו אחיד, ואהדר בתשובה, ואתקרע גזר דינא בכלהו. ועל דא ודאי שבעין שנין איכא בחלמא.

פירוש הסולם

כג) ות״ח כתיב כי וגו׳: ובוא וראה כתוב, ​כי שבעת ימים ימלא את ידכם. מי הם שבעת ימים, וכן נקראת תשובה. ולמדנו, מי העליון שהוא כלל כל הששה האחרים, דהיינו הבינה הכוללת בתוכה תג״ת נה״י, נקראת שבעת ימים, וכן נקראת תשובה. ולמדנו, ​מי שיושב בתענית בשבת, קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה, ושבעים שנה הם שבעה פנים של המלך, דהיינו ז״ס חג״ת נהי״מ שכל אחת מהן כוללת עשר שהם ע׳. שאפילו כולם הסכימו עליו לרע, נקרע גזר הדין, מהו הטעם. משום שהיושב בתענית אחוז ביום ההוא שהוא כלל כולם, דהיינו בינה, שנקראת שבעה ונקראת תשובה, משום זה, כשנאחז שם, נאחז בכל ע׳ שנים, כשחוזר בתשובה, וע״כ נקרע גזר הדין של כולם. וע״כ יש ודאי שבעים שנה בחלום.
פירוש. שהחלום הוא בעת שינה, שפירושו הסתלקות המוחין, והגלות ה״ס שינה, וע״כ מכנה שני הגלות בשם חלום, וע״כ נמשך ע׳ שנה, דהיינו הסתלקות המוחין של ז״א, שיש בהם חג״ת נהי״מ שבכל אחת עשרה. וע״כ אוה״כ ​היינו כחולמים.