זהר

כג) מאי טעמא, אנו מטילין תכלת בציצית. ומאי טעמא שלשים ושתים. מלה״ד, למלך שהיה לו גן נאה, ולו ל״ב נתיבות, ושם שומר עליהן, והודיעו לבדו אותן הנתיבות. אמר לו, שומרם, ולך בהם בכל יום, וכל זמן שתדרכם, שלום לך.

פירוש מעלות הסולם

כג) מאי טעמא אנו וכו': עד אות כ״ז א״צ פירוש. וביאור הדברים הוא, כי סוד ל״ב חוטין שבציצית, ה״ס ל״ב נתיבות החכמה, כי ציצית הוא מלשון מציץ מן החרכים, וראיה ה״ס חכמה, וענין ל״ב הנתיבות הוא, שז״א שה״ס כ״ב אותיות, עולה למ״ן לבינה ומתחבר בה בסוד קו האמצעי, המייחד את הימין ושמאל שבבינה, וע״ס דבינה וכ״ב דז״א ה״ס ל״ב.
ובענין קו האמצעי המיחד ימין ושמאל זה בזה, יש ב׳ מיני יחודים, א׳ הוא בג״ר דבינה, כי מתוך שג״ר דבינה הם בסוד חפץ חסד הוא, ואינם חפצים בחכמה ע״כ אינם רוצים לקבל חכמה מא״א, רק בשעה שז״א עולה להם למ״ן, ומתוך הקשר שיש לבינה דאור ישר אל ז״א דאור ישר להשפיע לו הארת חכמה, אז הבינה מחזירה פניה אל החכמה לקבל חכמה לצורך ז״א. אף בפרצופים כן הוא, שבעת שז״א עולה לאו״א עלאין שהם ג"ר דבינה, אז עולים או״א עלאין לא״א, ומקבלים חכמה מא"א, ומשפיעים לישסו"ת ומישסו״ת לז״א, וזה נבחן לתקון קוים בג״ר.
יחוד ב׳ הוא תקון קוים בו״ק דבינה, והיינו אחר שאו״א קבלו החכמה מא״א השפיעו אותה לו״ק דבינה, אלא שאז נעשתה מחלוקת בין קו הימין לקו השמאל, ואור חכמה שבקו שמאל נסתם מחמת חסרון חסדים, ונעשה לחשך, ואז בא ז״א בסוד המסך שבו ומייחד את הימין והשמאל זה בזה ומקיים הארת שניהם, באפן שהחסדים שבקו ימין יאירו ממעלה למטה, והחכמה שבקו השמאל תאיר רק מלמטה למעלה. והנה יחוד הא׳ בסוד ג״ר דבינה ה״ס גן נאה וכו' ושם שומר עליהן וכו' שה״ס המלכות שעלתה לבינה, ובינה נעשתה נקבה אל החכמה, עוד בע״ס דנקודים, מכח זה נעשו ב׳ צדדים בעשר הספירות כי מלכות שנתערבה בכל ספירה נעשתה לצד השמאל של הספירה, ועצם הספירה נבחן לקו הימין, וקו השמאל היה פוגם את קו הימין, עד שנזדווג אור העליון על המסך של הדינים שבמלכות זו, וקומת החסדים שיצאה בזווג דהכאה של האור העליון על המסך של אותה המלכות נעשתה לקו אמצעי המייחד ומשוה ב׳ הקוים זה לזה. כי לולא הדינים שבמלכות לא היה זווג דהכאה ולא היו החסדים המרובים ע״כ נעשתה המלכות שהיא שמאל חשובה כמו עצם הספירה, שהוא ימין.
וזה אמרו ושם שומר עליהם והודיעו לבדו אותן הנתיבות וכו' מה עשה השומר כי כל זה התקון יתכן בג״ר, דהיינו ג"ר דנקודים שהן בסוד ג״ר דבינה שהחסדים שלהן הם ג״ר להיותן אור חסדים מעצם מהותן, כי הן אינן מקבלות אור חכמה לעולם, ולפיכך מספיקה קומת החסדים שיצאה על המסך דמלכות ליחד ב׳ הקוים זה בזה שז״ס והודיעו לבדו אותן הנתיבות. משא״כ בז׳ תחתונות. שהן בחינות ז״א שעיקרו היא הארת חכמה בחסדים, הרי הן צריכות לחכמה, וכיון שמלכות מעורבת בכל הספירות אין הן יכולות לקבל חכמה, וע״כ הן נמצאות בחסרון כל עוד שאין החכמה מאירה בהן.
וזה אמרו אמר אם אני אהיה לבדי באלה הנתיבות אי אפשר וכו' לקיים אלו הנתיבות כי בעולם הנקודים אע״פ שכבר היה שם תקון הפרסא בסוד יחוד הא׳ של הג״ר, עכ״ז כשיצאה המלכות למקומה נתבטלה הפרסא ואז נמשכה אור החכמה שבשמאל ממעלה למטה ואז נשברו כל הכלים והאורות נסתלקו. ועוד כי יאמרו העולם כילי הוא מלך זה כי כל השתוף של מדת הרחמים בדין הוא, כדי שהתחתונים יוכלו לקבל אורותיו ושפעו ית׳, ושיתגלו שמותיו ית׳ בסוד רחום וחנון וכו', ומיחוד הא׳ אין הזו"ן יכולים לקבל וכל שכן בי״ע. לכך שם שומר זה שהוא בינה, שומרים אחרים על הנתיבות היינו יחוד הב׳, שהוא תקון קוים בו״ק דבינה, כנ״ל.
והנה אור קו השמאל שבמלכות שה״ס הארת החכמה נקראת תכלת מכמה טעמים: א׳, שהוא לשון תכלית, בסוד שאמרו ז"ל תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, (ברכות יז). שפירושו תוצאה ומטרה, כי הארת חכמה שבמלכות היא תוצאה מכל ט׳ הספירות הראשונות. ב׳, הוא לשון גמר כי הארתה גומרת את כל הספירות, והוא בסו״ה ותכל כל עבודת אהל מועד. ג', הוא מלשון כלה מלשון כלת משה. כי מלכות היא כלה לז"א. ד׳, היא מלשון כליה כי הדינים הבאים עם הארת חכמה שבה הם מכלים ושורפים את הכל.
וזה אמרו ומאי טעמא דתכלת, ומה הטעם של הדינים הבאים עם הארת החכמה אמר השומר שהוא בינה וממנה נמשך קו השמאל, שמא יאמרו השומרים הגן שלי הוא וימשיכו את החכמה שבקו שמאל ממעלה למטה נתן להם סימן היינו סוד התכלת, כי בעת שמגולה אור התכלת שה״ס הארת החכמה מתגלים עמה דינים קשים מאד המפילים אימה ורעד על כל החצונים. ונכנעים כלם לקו האמצעי לקבל ממטה למעלה לעשות נחת רוח ליוצרם. ואמר ראו הסימן למלך שהוא שלו וכו׳ והנה חותמו. מלה״ד למלך ובתו וכו׳ מלך ובתו, ה״ס חכמה ומלכות, בסוד אבא יסד ברתא. וחותם המלך ה״ס החסדים שבבינה בסוד כי חפץ חסד הוא הנ״ל. והם חוטים הלבנים שבציצית. וחותם המלכות ה״ס הארת חכמה, בסוד התכלת שבציצית וע״י ב׳ הסימנים שה״ס התלבשות החכמה בחסדים, ה׳ ישמרך מכל רע ישמור את נפשך.