זהר

כג) ואיהו חבוש עמהון בתפלין דיד, בקשר של יד, ודא הוא דכתיב, פארך חבוש עליך. ובגין דאיהו חבוש עמהון בגלותא, אתמר ביה, אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורין. ושכינתא איהי בית האסורין דיליה בגין רחימו דילה, איהו אסור בה. ורזא דמלה, צרור המור דודי לי בין שדי ילין.

פירוש מעלות הסולם

כג) ואיהי חבוש עמהון וכו׳: והקב״ה הוא חבוש עם ישראל, בתפילין של יד שהם המוחין שעל ראש הנוקבא. בקשר של יד, שה״ס יסוד דז״א המתאחד עם המלכות. וזהו שכתוב פארך חבוש עליך. ומשום שהוא חבוש עם ישראל בגלות, נאמר בו (ברכות ה:) אין חבוש מתיר עצמו בבית האסורים. והשכינה היא בית האסורים שלו, משום אהבתו אליה הוא אסור בה, ואין הארתו מתפשטת ממנה ולמטה. וסוד הדבר צרור המור דודי לי בין שדי ילין.
פירוש. בזמן עליית מלכות לבינה בסוד תקון הקוים והמשכת החסדים ע״י מסך דחירק, והמוחין מתגלים אז נאמר פארך חבוש עליך. ובעת הגלות שהדין שבמלכות עולה לבינה מחמת החטאים בכדי להעלים את ג״ר שלה שלא תבוא ממנה שום הארה אל התחתונים, ובינה ותו״מ של כל המדרגות נופלים למטה ממדרגתם, אז נאמר אין החבוש שהוא ז״א הקשור עם המלכות מתיר עצמו מבית האסורים וצריכים להעלות מ״ן ע״י מצות ומעשים טובים בתשובה שלימה (כמ״ש להלן אות ל׳) ולהמשיך המוחין דג״ר מבינה, שה״ס חרות, ואז נאמר הכתוב לאמר לאסורים צאו ולאשר בחשך הגלו.