זהר

כב) מה בין האי להאי. אלא בשעתא דסתים ואתגניז בגויה, גו נהורא עלאה לעילא, כדין איהי קיימא, בדיוקנא דאת סמך סתים בגויה, ואתגניז ביה, לסלקא לעלא. ובשעתא דהדרא ויתבא רביעא על בנין לתתא לינקא לון, כדין איהי קיימא בדיוקנא דאת ם רביעא סתימא לגו ארבע סטרין דעלמא.

פירוש הסולם

כב) במה מין האי וכו': מה בין זו לזו, בין אפרסמון לאפריון. אלא בשעה שנסתם ונגנז בתוכו, בתוך הבינה, אור העליון למעלה, דהיינו הג"ר דבינה שנתקנו לאו"א עלאין, שהי' עלתה באור ונסתם האור ונעשה לאויר אז היא עומדת בצורת אות ס שהאור סתום בתוכה, ונגנז בה לעלות למעלה. ובשעה שחזרה וישבה רובצת על הבנים למטה לינק אותם, שהיא ו"ס תחתונות דבינה, שנתקנו לישסו"ת, אז היא עומדת בצורת אות ם', הרבוצה והסתומה לארבע רוחות העולם, שהם חג"ת ומלכות. שחו"ג הם דרום צפון ותו"מ הם מזרח מערב.
פירוש, הבינה מתחלקת לג"ר וו"ק אשר הג"ר שהן חב"ד, וכן הג"ר דגוף שהן חג"ת עד החזה, נתקנו לאו"א עלאין, ולהיותן ששה ספירות חב"ד חג"ת שכל אחת כלולה מעשר, נקראות באות ס', שש פעמים עשר. וגם משום שנסתם מהן אור החכמה. ומחזה ולמטה דבינה שהן ד' ספירות נהי"מ נתקנו לישסו"ת, ולהיותם ארבע ספירות שכל אחת כלולה מעשר, נקראות באות ם' ד"פ עשר. וגם משום שהיא סתומה לד' רוחות העולם שהם חגת"ם, כלומר, מה שהיא נעשתה סתומה, היא משום שצריכה לתת מוחין לז"א, שהוא חגת"ם. ובשביל ד' רוחות אלו נסתמה. (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר).