תוכן
כב)
אמנם כ"ז נמשך מטרם שנזדכך המסך דחזה מהעביות דגוף לגמרי. אבל אחר שנזדכך המסך דחזה ובא בהשואת הצורה עם המסך דראש של או"א, שאז נבחן שהמסך עם כל הרשימות דחג"ת הכלולות בו, עלה לאו"א שהם עתה בזווג אב"א, ונכלל בזווג שלהם בבחינות מ"ן וכו' כנ"ל (דף תצ"ד
אות י"ז, עש"ה [
מ"ה - ד"ה והמשיך]), ויצא שם הראש דישסו"ת. גם כבר נתפשטו ונתקנו האחורים דאו"א שנפלו למקום חג"ת בתיקון קוים, שהוא מכח הארת אחורים דאמא עליהם כנ"ל, שאז נבחנו לכלים דחג"ת חדשים. הנה אז תכף נתעלו גם הרשימות שירדו בנה"י דאצילות, ועלו ונתלבשו בכלים החדשים ההם, כל אחד בקו שלו, שבזה נתגדל כחם בשנים. א', שחזרו למדרגתם כבתחילה לבחינת ג"ר דחסדים, שהם חג"ת. וב', כי אחר שקבלו התיקון קוים שבכלים החדשים, נתגדל ונתחזק כחם ביותר, ויוכלו לקיים את הכלים הנפולים שלהם ביותר, בסו"ה
סומך ה' לכל הנופלים. כי האחורים האלו הם בחינת אמא עלאה, שהיא בבחינת "סמך', שפירושו ששה ספירות דג"ר, שהם כח"ב, וג"ר דחסדים שהם חג"ת עד החזה, שעד שם מגיע שבחה של אמא עלאה כנ"ל.
והנה נתבאר, שמשך זמן היות הרשימות דחג"ת במקום נהי"מ דאצילות, הוא כל זמן שלא נגמרו נפילת אחורים דאצילות להתתקן בתיקון קוים, שהוא עד זמן עליות המסך והרשימות שבו להמאציל, דהיינו לאו"א, להכלל שם בזווג דאב"א. כי עוד בטרם שהיו למ"ן נכללו בזווג דאב"א דאו"א, ונתרבה האור הזה ע"י המסך והרשימות שנתכללו בהזווג, והגיע האור דאחורים הזה גם לאחורים דאו"א שנפלו, ואז נתקנו בתיקון קוים ונעשו לכלים חדשים דחג"ת, והרשימות שהיו בנהי"מ דאצילות עלו ונתלבשו בתוכם.
