תוכן

כב. נניח לפנינו בשהחלק הנחתך מגוף התולעת, כנודע שהחלק יש לו חיים והרגש עצמותו כמו הכל, ונניח לפי זה שגם חלק הנחתך מגוף אדם יהיה לו גם כן חיים והרגש עצמותו, כמו כל האדם. אז נשפוט אשר זה החלק מרגיש מהות עצמותי נבדל מן כל, ויש לו אני פרטי לפי עצמו שאינו רוצה להכלל עם הכל, כי כמו ביטול עצמותו יחשב לו. אמנם ודאי אין לו שום ערך של חשיבות לעומת הכל, באשר שהכל הוא בעל מח ולב ובטן ואכילה ושתיה וחכם ובעל קנינים, מה שאין כן חלק הנחתך אין לו חכמה אין לו קנינים ואין לו חיים, זולת זמן קצר כמו ששה שעות או יום דמיון התולעת הנ"ל.
ולא עוד, אלא אם אפשר אפילו לגלות כל המחסור הנוהג בחלק באשר הוא לפי עצמו, וכל השלימות שיהיה לו אם נחברהו אל הכל, מכל מקום ישאל לנו, אבל מה יהיה מהרגש עצמותי אם ישאר אז כמו עכשיו. ואם נגלה לו האמת שיקנה אז צורה כללית ויהי' נכלל בהכל, והרגשתו יהיה הרגשה כללית ולא חלקית הפעוטה והנמבזה, מכל מקום לא ירצה, כי יאמר אם כן בטל מהות עצמי ויתחזק צורת הכל, ומה יתן לי צורת הכל אם יבלעני אל תוכו, אם כן נוח לי לחיות זמן הקצר, אבל אני אחיה ולא חבירי, ואיני רוצה ליתן לחבירי זמן חיותו הקצר, והגם שאעשרהו מחמת זה לנצח נצחים.