תוכן

כב) ​ואמנם יש בה ב' בחי', והם: אחור, ופנים. ובעת האחור, כל הט' בחי' שלה של אחור הם בו, ובחי' העשירית של אחור, היא לבדה בה, ותמיד לעולם עומדת בחזה שלו באחוריו. ואחר כך בנסירה, מתחברין כל הי' אחורים בה יחד, ונגדלת כמוהו. ואחר כך בפנים, יש בה נקודה אחרת לבד מבחי' פנים, ויושבת בסוד התפילין דיד לעולם עמו, ואינה זזה משם לעולם. ואז כל הבחי' דט' ספירות דפנים שלה, אז ניתנים בה, א' לא', עד שנגדלת פב"פ כמוה. באופן, כי כשאנו אומרים שאחר שנגדלת אב"א, אז חוזרת להיותה נקודה קטנה בפנים, פירושו הוא, על אותה הנקודה דבחי' פנים, שעדיין בבחי' פנים שלה, אין לה רק נקודה א', אמנם כל אחוריה שלימים לגמרי, והבן זה מאד.