תוכן

כב) ואני שלשת החצים. ג' טיפין דנפקין מן מוחא, צדה: בצד ה', שהוא האבן האזל, היוצאים מהקשת: ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי ידיו, ויהי לשלח ל"י: ליו"ד. למטרה: בת עין. ובזה תקבל הארה ושפע גדול, וזה הסימן שהוא עת רצון, שאם אמר אומר לנער מט"ט, אמירה בלי הפסק, אני אשלחו לקבל הג' חצים מהקשת, לקבל השפע לכל צבאיו, ממה שתותיר. ואומר לו הנה החצי ממך והנה, פי': המלכות לא יקבל גרים, כי אין מקבלים גרים וכו'. קחנו ובא"ה, בא עמי, כי שלום אליך אל תראי, כי לא יוסף לבא בך ערל וטמא. ורמז חי ה', כד"א חי ה' שכבי עד הבקר ואין דבר רע כי אגאלך אנכי והבן. אבל אם יש עדיין הסתרת פנים, ויהיה עונות ישראל, ואז כה אומר לעלם, העלם בהסתרת פנים, שאז נקרא סגרון, וסוגר ואין פותח, כמו ביום השבת והחודש. לכן אמר לעלם, ולכן נקרא עלם, בהיפך מעל ואומר הנה החיצים ממך והלאה לשתשפיע לחיצונים ולגרים היושבים בשעריך. דע כי בעונות תאריך הגלות. לך בגלות עם בניך, כי שלחך ה', שנאמר שלח תשלח את האם. אבל אני יודע, כי אף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא אעזוב. וזה הדבר אשר דברנו אני ואתה, ה' ביני וביניך עד עולם והבן. באחרית כל הדברים, קם מאצל הנגב, מקום הנגוב. ובא בבכי ובתחנונים, וישקו ויחבקו איש את רעהו מרוב רחימות, עד דוד הגדיל, שהיה נקודה זעירא, שנאמר ודוד הוא הקטן, עתה הגדיל בקבלת שפע פב"פ, ודי בזה