תוכן

כב) ענין הרים ובקעות, דע, כי אין דבר בעולם שאין כנגדו שר ממונה מלמעלה. ואילנות בעת שהעלין נופלין מהם, גם איזה כח עליון מאותו שר הוסר באותו שעה ממנו. והנה ההרים והגבעות, יש להם שרים גדולים למעלה, בערך דמיון ההרים עצמן בגבהותן. כי הלא השמים דוגמת הארץ, בכל דמיונה. אמנם המעינות שבקרקע, כנגדן יש למעלה, וענינם הוא סוד בחי' מ"נ, שיש במלכות ארץ העליונה. וכן מעינות, הם סוד מ"ן העולה מן התהום, שהוא למטה מ"ן. כי הגשמים הם מ"ד. והנה אין לך מקום מעין למטה, שאין כנגדו אור העליון המעלה אז מ"ן, מן המלכות לז"א. ואם אנו רואין איזה באר, או מעין שייבש ונסתם, הוא, שאז כחו למעלה נפסק ואינו מעלה מ"ן. גם המעינות החדשים הוא, כי נתחדש למעלה איזה אור העליון, או נשמה המעלה מ"ן. וכמו שהארץ נחלקת לז' אקלימים, כך למעלה נחלקת המלכות, ונקראת בת שבע. וכפי המקום שבו נתחדש למעלה מעין, כן כנגדו מתחדש למטה. אמנם ההרים הם ג"כ גוברים וגדלים מיום ליום מעת בריאת העולם, רק שאין הגידול ניכר בהם, ויש הרים שמתגדלים, ויש הרים שמתמעטים. ע"ד שנקרא את צבי, שנזדעזעה ונתמעטה. כן הענין בהרים עצמן, כי מתמעטים ומתקצרים, כפי מיעוט כח השר שכנגדו, או יגדלו כפי כח השר שעליהם. ולפעמים שהשר שכנגדו למעלה נתבטל לגמרי, ואז זה ההר שכנגדו אינו מתבטל לגמרי, אך הוא מתערב ומצטרף עם איזה הר אחר, ומתבטל בו, ואינו ניכר בו. ולפעמים שתראה בקיעות גדולים בסלעים והרים, ואינם בקיעות העפר, אך הסלע עצמו נחלק ונתבקע ממש. וענינו הוא, כי למעלה השר שלו נחלק לב', ומושל למחצה, וניטלה חצי מעלתו, וניתנה לשר אחר בשותפות עמו, כלל הדברים תבינם מעצמך עד"ז.