תוכן

כב) פירוש ב': צריך אתה לדעת, שבשעת הזיווג, להיות שהוא מעשה בהמות, ונתעורר תאוות הזימה, אזדמנית לילית שם, ולוקחת הטיפה המתמצית מאבר הקדוש הנשאר בסדין, ועושה מהם שדין. שנית שמכח הטפה ההיא, שולטת בולד שנתהוה מטפה של אותו הזיווג, שהיא לקחה המותר הנשאר בסדין, ותיכף שיוצא לאויר העולם, היא מזדמנית לחייכא בהו. לכן אמר רשב"י, עטיפא, כלומר: המעוטפת בקטפא בסדין, כמ"ש בערוך, שרש קטף, שהוא בגד הרך שמשימין על המכה וכו', והוא בלשון מערב קטפא. אזדמנית, היא מזומנת להכנס בסדין זה, לעשות הפעולה שאמרנו. שרי שרי, כלומר תתיר עיטפא וקשר שלך בסדין, לא תעול ולא תיפק, לא תעול בסדין, ולא תיפק, לא תוציא אותן הטפות, שהם לא דידך ר"ל: אותן הטפות שהם לבטלה, לא שלך הם. ולא בעדבך, ר"ל: לא יהיו בגורלך, שלא תעשה מהם שדין כרצונך. ועטיפא וקטפא יחד, גימ' שט"ן, ובכללם עולים גימט' נחש וג' אותיות, וא' המותר נגד הכולל. תוב תוב, כלומר: חזור בתהומא רבא, שהוא מקומה, שמלת חזור אין נופל אלא על מי שיצא ממקומו שיחזור. וכן שרי א' נגד זכר, וא' נגד נוקבא לילית. ימא ארגישת, כלומר: ים עליון שהוא אמא עלאה, ארגשת, ר"ל: הרגישו שם ביסוד שלה, שהוא אהיה במרובע, כזה: א', א"ה, אה"י, אהי"ה, שהוא גימ' חול, וחול זה הוא גבול לים, וע"ז ארז"ל, שהיה מראה להים שם אהי"ה, והוא שוקט מזעפו, וחוזרים גלי ים לאחוריהם, ומתיראים משם זה. ואמר לה, שכבר נתעורר שם זה, וגם היא תברח ותעלה למקום ששמו מצולת ים, דהיינו נוקבא דתהומא רבא. וז"ש גלגלי לך קראן, ר"ל: שגלגלי ימא קראין לך, שתחזור גם אתה לנוקבא דתהומא רבא, ואמר גלגלי ולא גלי, לפי שחוזר על גלגלי שם אהי"ה שהם דין, קוראים לה למחוץ ראשה. בחולקא קדישא אחידנא, ה' מנת חלקי וגורלי. תהפך הולקא, ויהיה חלוקא, והוא מלכות. ואז יכוין שאשתו דוגמתה. בקדושא דמלכא אתעטפנא, ר"ל היינו ז"א, שהוא מתקדש כשבא אליו הארתו וקדושה, בסוד טלית, ויכוין שהוא דוגמתו מאפיל בטליתו, ואז מובטח שאותן הטפות לא ילכו לאיבוד, ויעשו מהם גרים, כד"א מבטנו יורשנו אל. תיבת הלחש, גי' הוי"ה דז"א, קי"ו אותיות, נגד אהי"ה ברבוע ד"ם, וע"ב ברבוע הוי"ה, שהוא ג"כ ביסוד אמא, שנותנים למלכות ביחוד ק"ש. ויכוין שבכח אלו השמות מבריח הקליפה. עכ"מ.