תוכן

כב) וזהו הנזכר בסבא דמשפטים על ההוא נחש דפרח באוירא, הוא הנחש העליון, אשר פורח באויר, ואין לו על מה שיסמוך, והם הרגלים סמכי דגופא, והנחש אתקציצו רגליו, והוא פורח באויר, ואין לו על מה לסמוך. וז"ס השקר אין לו רגלים והנה רוצה לפרוח ולעוף עד מקום אחורי נה"י דז"א, באויר הפנוי אשר שם. וז"ס, אם תגביה כנשר האמור בעשו, ואם בין ככבים שים קנך, הוא אשר בו כוכבים ומזלות, הוא אחורי יסוד דז"א, כי עד שם רוצה לעלות הנחש, כדי ליקח הארה משם. כי מתקנא, בראות אדם הרוצה להזדווג עם חוה בע"ש, ביום שנברא, ואז עולה להטיל זוהמא. ואז משליכים אותו למטה, וזמ"ש משם אורידך נאם ה'. וזמ"ש שארי בחבורא ומסיימי בפרודא. וז"ס הנזכר בפרשת ויקהל, וז"ל, ת"ח יומא שתיתאה כד מטי זימנא דערב דליג כו', ע"ש והבן.