תוכן

כב) ודע, כי שלשה ראשים אלו של אב ואם הם נכללין במזלא קדישא. וזמ"ש שם, מוחא אחרא דאתפשט ונהיר לל"ב שבילין. כד אתנהיר, נהיר ממזלא יקירא כו', ואינון מתתקנן כמא דעתיקא קדישא ג' רישין כו', דף רפ"ט ע"ב, פירוש: כי אב, הוא המוחא אחרא דתלי במזלא, כמו שפירשתי. והיה נכלל בו זכר ונקבה ביחד: חכמה, וכלולה בו הבינה. וכאשר נתפשט, נמצא זכר בפני עצמו, ונקבה בפני עצמה. ואז נהיר לל"ב שבילין, שנתגלו בבינה, ל"ב אלהים שבבראשית כנודע. וזהו דאתפשט ונהיר לל"ב, שבילין. וכן אמרו שם בדף ר"ץ ע"ב, והאי חכמה כללא דכלא, כד נפקא ואתנהיר מעתיקא קדישא, לא אתנהיר אלא בדכר ונוקבא, האי חכמה אתפשט, ואשתכח דדכר ונוקבא הוא: חכמה אב, בינה אם כו'. דאלמלא האי, לא מתקיימין. הנה אמר, כי בהגלות חכמה זו, היתה הבינה כלולה בתוכה, ונתפשטה, ונמצאת כל אחת בפני עצמו. וענין התפשטות הוא: האצלת ברא בוכרא, ואז יקראו אב ואם, ולא זכר ונקבה לבד. וזמ"ש, ואשתכח דדכר ונוקבא הוא, חכמה אב, בינה אם.